השמיים הם לא הגבול , הם רק תחנה בדרך לאין סוף.

אז הרבה זמן לא כתבתי

ומסיבה אחת

שעברתי כל כך הרבה חרא בשנים האחרונות, ובשנה האחרונה בפרט.

הגעתי למצב של פאסיביות טהורה.

שום דבר לא מעניין אותי יותר, שום דבר לא גורם לי לאושר\לעצב.

אני במצב מתמיד של כעס וקללות תמידיות על כל מי שרק עובר על ידי.

נמאס לי ממה שעשו ממני. מאיך ששברו אותי.

בגדו באמון שלי כל כך הרבה ושוב כמובן אני נשארת לבד.

אני לא חושבת שאי פעם הגעתי למצב הזה, למצב של "כלום לא אכפת לי"- לא אכפת לי מההשלכות של המעשים שלי, לא אכפת לי מה יקרה לי ופשוט לא אכפת לי.

אני על סף סיום הלימודים ותחילת הצבא.

עד תחילת יד בואו נקרא לזה "עבדתי", אבל זהו, נגמר לי הכח. כולי נגמרתי.