זה באמת מיותר
השם מרמז על הכל.
זה באמת מיותר. |
| 5/2015
 אחרים וקצת אני
קשה לי לכתוב את הפוסט הזה. במיוחד בידיעה מלאה שהיא יכולה לקרוא וכנראה גם תקרא את זה.
בעוד שלושה ימים- שנה ושלושה חודשיים. תקופה ארוכה מדי בשבילי. בהתחשב בעובדה שגם אם אני עם מישהי זה לא במחויבות מלאה. שלא תבינו לא נכון, מעולם לא בגדתי או חשבתי על האפשרות הזאת. אם היו לי רגשות למישהו או מישהי אחרת הייתי מסיימת את הקשר במקום. הכוונה שלי היא שגם אם הייתי במערכת יחסים עם מישהי\ו היו לי המון היסוסים. זה בדרך כלל חודש של התרגשות ואז המון שאלות. אם שווה לי בכלל להעניק לכל זה אנרגיות, כסף שאין לי בדרך כלל, את הדבר שהכי חשוב לי- הפרטיות שלי, אני עצמי מבפנים ולא מבחוץ.
כי אני בן אדם שקשה לו להיות לבד. כל החיים שלי הייתי לבד. היחידה שהייתה איתי מההתחלה הייתה בת דוד שלי שאני מעריכה ואוהבת מאוד עד היום. אבל היא נהיינו חברות כי היינו חייבות. אנחנו משפחה מאוד קרובה. אז היה קל להתחבר. במיוחד שהיא בן אדם מדהים בפני עצמה.
אבל הפוסט הזה לא עליה. או על המשפחה שלי. הוא על השיט שאני עוברת. כי אם יש מישהו שעובר את אותו הדבר אני יותר מאשמח לשמוע מה הוא עושה עם זה.
יש לי מנהג מגונה- אני מסיימת מערכת יחסים ונכנסת לחדשה. כמעט מיד אחרי. אני יודעת שזה לא בסדר. ובדרך כלל זה רק כדי שלא אהיה לבד. שלא ארגיש שאין מי שיאהב אותי.
ואיתה זה היה שונה. סיימתי מערכת יחסים של שנה וצ'ופצ'יק. והייתי די הרבה זמן לבד- (בשבילי- הו גאד זה נשמע ממש רע- אבל זה אמיתי לצערי-).
והתחלנו לדבר. והיא ספרה לי כמה היא מאוהבת במישהי מהכיתה שלה. או מהשכבה שלה. זה לא באמת משנה. היא הייתה איתה יחד. הן יצאו לכמה דייטים. ואני עזרתי לה בזה. כי שמחתי. היא הייתה חברה שלי. שלוש שנים שאנחנו מכירות. ונפל לי האסימון. היא ממש חיבבה אותי. אחרי כל כך הרבה זמן שקיבלתי שיט מהאקסית שלי. ושהבאתי לה אפילו יותר שיט ממני. והיא באמת חיבבה אותי. בלי אינטרסים. נהנתה לדבר איתי. ושאלתי אותה מה ששאלתי את כולם. וזה היה אחר. כי כמה זמן אחרי זה, היא הלכה לישון אצל חברה. ולא היה לי מה לעשות. כי לא רציתי להפריע לה. ובפעם הראשונה, זה הפריע לי. ובכיתי. בכיתי כמו מפגרת.
אני אהבתי אותה.
עד הריבים. וזה היה קשה. ועלינו אחת לשנייה על העצבים. לפני חודשיים בערך. ודיברנו על הכל אבל אני הייתי שקועה מדי בעצמי והיא מלאה באגו. אני רציתי מישהי שלפעמים תגיד לי שאני טועה והיא הייתה צריכה (לפחות לדעתי- לא רוצה לדבר בשמה אבל לצורך הפוסט הזה) מישהי שתגור עליה- ולא במרחק של 100 שקלים ושלוש שעות נסיעה.
אני מדלגת על המון כי זה גם ככה פוסט ארוך-
ונפרדנו.
לפני כמה ימים.
ושנאתי את עצמי. באמת שכן. הייתי בטוחה שאוכל לסדר הכל.
ועכשיו אני חושבת על זה, כשאני אחרי זה, אחרי שלקחנו קצת הפסקה אחת מהשנייה- אני מנסה למחוק את הרגשות שהיו לי אליה. ואני בלב שלם יכולה להגיד שאני מעכשיו בראש סדר העדיפויות שלי. כי בכיתי מספיק. התפשרתי מספיק על בנות זוג שלא התאימו לי. ואיתה? איתה פשוט רצתי מהר מדי. כי אני רוצה להשיג הכל ומהר. וזה לא הסתדר כמו שחשבתי.
ואני לבד שוב. עם חברים שמוכנים להקשיב ויותר מדי בעיות בבית.
סיפרתי לאמא שלי- שנחשה שאנחנו יוצאות בתחילת הקשר- והיא די עזרה. עזרה לי להתמקד במה שחשוב לי.
ואין לפוסט הזה פואנטה ואני רק מוצאת את עצמי מברברת- ואני כל כך מצטערת- כי הוא ארוך ואין לו שום סיבה. זו אפילו לא פריקה כי אין פה הכל.
אבל אני שמחה שהוצאתי את זה.
ועכשיו אם מישהו או מישהי פנויים אני אהיה זמינה במשרד שלי
אוקיי לא אני מצטערת XD""
בכל אופן, תודה למי שקרא את מגילת העצמאות שלי (:
| |
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
