זה באמת מיותר

הכנס מתקרב. הקוספליי שלי עוד לא מושלם לגמרי אבל אני אופטימי.

הלימודים הורגים אותי. הדרישות שלהם גבוהות לי מדי אבל אני אופטימי.

החברים שלי מתפוררים לי בין הידיים ואני נהיה יותר ויותר חסר ביטחון. אני אומנם פחדן- אבל אני אופטימי.

הדירה שלנו עוד לא מסודרת ואנחנו עוברים אוטוטו, אמא שלי מעבידה אותי כל יום כשיש לי בערך 100 דברים אחרים לעשות. זו נהייתה שגרה אבל אני אופטימי.

אני רוצה לעבוד, ללמוד דברים שעושים לי טוב, לטייל, לעשות דברים חשובים בשביל החיים שלי ובשביל עצמי, לראות את החברה שלי. אבל אני פסימי. אני יודע שזה לא יקרה בשנה-שנתיים הקרובות.

אני רוצה להוריד במשקל. כמו שאמרתי, אני כבר ממש לא בטוח בעצמי. באישיות שלי או במראה החיצוני. אין לי כוח רצון. גם זו תשאר רק אמירה.

אני רוצה להשתנות. לא להיות אני. אם אני אהיה אני- זה עניין של דיכאון בכל סוף שבוע בערך. קשה להתמודד עם זה לבד. לאמא יש מספיק על הראש. החברה שלי עסוקה בדברים אחרים חשובים. אין לי עוד חברים מלבדה. אני יושב שעות מול המחשב או דפי הלימוד ותוהה מה לעשות עם עצמי. אם זה שווה את זה.

אבל אני אופטימי.

עובדה שאני כאן.

ניקיתי היום עם כמה חברות שלוש מגירות מפוצצות. העלתי דברים מיותרים שלי למכירה ותוך כדי אני מכין עבודה, חושב על רעיון לסיפור כי לא כתבתי שנים וקפץ עליי חשק- וכל זה בניסיון לחיות.

בסוף האריכו לנו את המעבר (לא זוכר אם כבר סיפרתי על זה) ואנחנו נעבור באוגוסט ולא במאי. זה נהדר כי מאי זו תקופה לחוצה ושיט א אוגוסט מסתדר ממש טוב.

הקוספליי שלי מתקדם לאט ובטוח- אומנם הפאה שלי יפה מדי בכדי ש"אהרוס" אותה- אבל אני אלך לאט לאט והכל יסתדר.
זהו. החיים שלי סובבים בלחץ מלימודים, משפחה וקצת חיי חברה. נקווה לטוב!

אני רק רוצה לעדכן פה קצת יותר- שלא ימות פה ><"

http://www.crazygames.com/game/super-marshmallow-kingdom

התמכרתי לדבר הזה ואני אפילו לא מצטער. 
מה גם שראיתי היום את 'גאווה'.

לכו לראות. סרט מצוין! משעשע ומאוד חכם <: ממש נהנתי! 

כלום לא מסתדר לי.

אני מתוסכלת ומעוצבנת.

יש לי לחץ מכל מקום אפשרי ואני חולה יותר ויותר לאחרונה...

לפעמים אני יודעת שזה בגלל שאני לחוצה מדי- אבל לפעמים המערכת החיסונית שלי פשוט אומרת להתראות ונוסעת לחופשה בקריביים.

נמאס לי קצת.

יש לי להכין את הקוספליי שלי, לתקן את הקוספליי הקודם שלי, ולאלתר משהו מוזר לשלושת הימים של עולמות.

אני צריכה ללמוד. כמה שאני יכולה. ויותר מזה. וזו קריעת תחת שלא מהעולם הזה.

שלא לדבר על העובדה שאני צריכה לעזור בבית יותר. אמא שלי אולי משתפרת אבל היא עוד לא כל כך יציבה. אנחנו גם עוברים דירה במאי. איך אספיק את הכל עם כל הלחץ הזה?!-

אחרי זה שואלים אותי למה אני לא נפגשת יותר- למה אני לא כותבת יותר או קוראת יותר-

אין לי זמן או כוח. פשוט ככה.

השעה הממוצעת שאני הולכת לישון בה היא אחת. זה אחת אם אין לי שיעורים ואני לא קורסת למיטה.

אני מקווה שייצא משהו בעל תועלת מהשנה הזאת.

תשארו בחיים- לא בטוח שאני אשאר 3>