לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

זה באמת מיותר


השם מרמז על הכל. זה באמת מיותר.

Avatarכינוי: 

גיל: 30

Skype:  K. J. Austin madafacka 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2015    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      




הוסף מסר

5/2015

אחרים וקצת אני


קשה לי לכתוב את הפוסט הזה. במיוחד בידיעה מלאה שהיא יכולה לקרוא וכנראה גם תקרא את זה.
בעוד שלושה ימים- שנה ושלושה חודשיים. תקופה ארוכה מדי בשבילי. בהתחשב בעובדה שגם אם אני עם מישהי זה לא במחויבות מלאה. שלא תבינו לא נכון, מעולם לא בגדתי או חשבתי על האפשרות הזאת. אם היו לי רגשות למישהו או מישהי אחרת הייתי מסיימת את הקשר במקום. הכוונה שלי היא שגם אם הייתי במערכת יחסים עם מישהי\ו היו לי המון היסוסים. זה בדרך כלל חודש של התרגשות ואז המון שאלות. אם שווה לי בכלל להעניק לכל זה אנרגיות, כסף שאין לי בדרך כלל, את הדבר שהכי חשוב לי- הפרטיות שלי, אני עצמי מבפנים ולא מבחוץ.
כי אני בן אדם שקשה לו להיות לבד. כל החיים שלי הייתי לבד. היחידה שהייתה איתי מההתחלה הייתה בת דוד שלי שאני מעריכה ואוהבת מאוד עד היום. אבל היא נהיינו חברות כי היינו חייבות. אנחנו משפחה מאוד קרובה. אז היה קל להתחבר. במיוחד שהיא בן אדם מדהים בפני עצמה.
אבל הפוסט הזה לא עליה. או על המשפחה שלי. הוא על השיט שאני עוברת. כי אם יש מישהו שעובר את אותו הדבר אני יותר מאשמח לשמוע מה הוא עושה עם זה. 
יש לי מנהג מגונה- אני מסיימת מערכת יחסים ונכנסת לחדשה. כמעט מיד אחרי. אני יודעת שזה לא בסדר. ובדרך כלל זה רק כדי שלא אהיה לבד. שלא ארגיש שאין מי שיאהב אותי.
ואיתה זה היה שונה. סיימתי מערכת יחסים של שנה וצ'ופצ'יק. והייתי די הרבה זמן לבד- (בשבילי- הו גאד זה נשמע ממש רע- אבל זה אמיתי לצערי-).
 והתחלנו לדבר. והיא ספרה לי כמה היא מאוהבת במישהי מהכיתה שלה. או מהשכבה שלה. זה לא באמת משנה. היא הייתה איתה יחד. הן יצאו לכמה דייטים. ואני עזרתי לה בזה. כי שמחתי. היא הייתה חברה שלי. שלוש שנים שאנחנו מכירות. ונפל לי האסימון. היא ממש חיבבה אותי. אחרי כל כך הרבה זמן שקיבלתי שיט מהאקסית שלי. ושהבאתי לה אפילו יותר שיט ממני. והיא באמת חיבבה אותי. בלי אינטרסים. נהנתה לדבר איתי. ושאלתי אותה מה ששאלתי את כולם. וזה היה אחר. כי כמה זמן אחרי זה, היא הלכה לישון אצל חברה. ולא היה לי מה לעשות. כי לא רציתי להפריע לה. ובפעם הראשונה, זה הפריע לי. ובכיתי. בכיתי כמו מפגרת.
אני אהבתי אותה.
עד הריבים. וזה היה קשה. ועלינו אחת לשנייה על העצבים. לפני חודשיים בערך. ודיברנו על הכל אבל אני הייתי שקועה מדי בעצמי והיא מלאה באגו. אני רציתי מישהי שלפעמים תגיד לי שאני טועה והיא הייתה צריכה (לפחות לדעתי- לא רוצה לדבר בשמה אבל לצורך הפוסט הזה) מישהי שתגור עליה- ולא במרחק של 100 שקלים ושלוש שעות נסיעה. 
אני מדלגת על המון כי זה גם ככה פוסט ארוך-
ונפרדנו.
לפני כמה ימים.
ושנאתי את עצמי. באמת שכן. הייתי בטוחה שאוכל לסדר הכל.
ועכשיו אני חושבת על זה, כשאני אחרי זה, אחרי שלקחנו קצת הפסקה אחת מהשנייה- אני מנסה למחוק את הרגשות שהיו לי אליה. ואני בלב שלם יכולה להגיד שאני מעכשיו בראש סדר העדיפויות שלי. כי בכיתי מספיק. התפשרתי מספיק על בנות זוג שלא התאימו לי. ואיתה? איתה פשוט רצתי מהר מדי. כי אני רוצה להשיג הכל ומהר. וזה לא הסתדר כמו שחשבתי.
ואני לבד שוב. עם חברים שמוכנים להקשיב ויותר מדי בעיות בבית.
סיפרתי לאמא שלי- שנחשה שאנחנו יוצאות בתחילת הקשר- והיא די עזרה. עזרה לי להתמקד במה שחשוב לי.
ואין לפוסט הזה פואנטה ואני רק מוצאת את עצמי מברברת- ואני כל כך מצטערת- כי הוא ארוך ואין לו שום סיבה. זו אפילו לא פריקה כי אין פה הכל.
אבל אני שמחה שהוצאתי את זה.
ועכשיו אם מישהו או מישהי פנויים אני אהיה זמינה במשרד שלי
אוקיי לא אני מצטערת XD""
בכל אופן, תודה למי שקרא את מגילת העצמאות שלי (: 
נכתב על ידי , 12/5/2015 19:03  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני לא חושבת שהיה לי יום עמוס יותר מאתמול.
הייתה אתמול הבגרות הנאצית (מותר להגיד את זה? אני לא בטוחה עד כמה זה פוליטיקלי קורקט) בכימיה. שלוש שעות של יאוש ונוסחאות. אפשר לשכוח מהחמש יחידות האלה XD

את עבודת הגמר שלי בביולוגיה (זה ניסוי שאני עושה בלול בבית ספר שלי. ממש מעניין!) עשיתי אתמול על הרגליים במשך שעה וחצי- היה כיף אבל מתיש OTL" 
אחר כך ישנתי שנת צהריים. שזה מאורע שקורה פעם בחמישים שנה כשכוכבים מסתדרים בצורת תחת. או כשאני ממש ממש עייפה. נמנמתי לבערך חצי שעה והלכתי ללמד שתי בנות מקסימות! נחשו מה? כן כן. כימיה.
גיליתי שהחומר שאני למדתי והן לומדות עכשיו (הן בכיתה ט' לדעתי-) ממש לא אקטואלי למה שהן צריכות לבגרות. אז זה נחמד שעזרתי להן בטריקים לעתיד אני חושבת ^^"
חזרתי עייפה ומרוצה פחות או יותר- המגנים שלי לבגרויות הקרובות לא בשמיים אבל מספיקים אני מניחה-

ניסיתי לישון מוקדם בגלל שבאמת הייתי מותשת אבל במקום זה בזבזתי את שעות השינה שלי בלהקיא- לכן נשארתי היום בבית. וגם העובדה שהיו היום שיעורים להגשה במתמטיקה. whatcha gonna do 'bout it?
בסך הכל זה היה חודש קשה. אבל גם אותו אני אעבור <: כמו שאני עושה תמיד.

קחו שיר.


Thnks Fr Th Desire [Mashup] - Fall Out Boy feat. Years & Years

נכתב על ידי , 5/5/2015 14:43  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של K. J. Austin ב-12/5/2015 19:02
 



די


עוד לא עבר חודש וכבר נמאס לי.

נמאס לי ללמוד ולבזבז את החיים הפרטיים שלי בזה ושיחרבנו עליי.

נמאס לי להשקיע כל כך הרבה ושלא מעריכים אותי על זה.

נמאס לי להתחבא.
 

אני קלייר אסטבן אוסטין.

אני אמורה להחשב בפני יותר אנשים כפחות מהם.

כי אני חלק מהקהילה הגאה בכיתה הומופובית.

כי אני שמאלנית בכיתה ימנית.

כי אני מוזרה בכיתה של מוצלחים ממני.

כי אני מוקצנת והם בכלל לא צריכים להיות מוקצנים כי כולם רואים אותם.

כי אני אוהבת דברים באובססיה וזה מרתיע אנשים.

כי אני מפוחדת עד כדי כך שאני מתחבאת במקומות שאני צריכה להרגיש הכי נוח בהם.

כי אני כל כך משעממת שאפילו לי עצמי נמאס להיות בחברתי.

אז נמאס לי לרצות את כולם.

זו השנה הכי קשה שלי בבית ספר.

כן כן, אני בי"א. ממש שוק.

כי ממש לא רואים עליי שאני מתבגרת מדוכדכת.

יש לי דכאונות כל סוף שבוע פחות או יותר.

הייתי אצל יותר מדי מטפלים.

לכולם שיקרתי שאני בסדר. שרק יעזבו אותי ולא ידאיגו את אמא שלי.

אמא שלי חולה כבר ארבע שנים והמצב רק נהיה גרוע יותר.
הבנות שחברות שלי בבית ספר יכולות לשגע אותי.
גם החברים שיש לי בלי קשר.
עם חלק מהם נדיר שאני מדברת (ואלה עוד החברים הקרובים), עם אלה שאני כן מדברת יותר יש לי יותר מדי בעיות.
נראה שאם אני לא מנסה- מתרחקים ממני. מצד שני נראה שאם אני לא מנסה קורה אותו הדבר.
יש שני סוגים של אנשים בחיים שלי- כאלה שסובלים אותי בינתיים וכאלה שטוענים בתוקף שהרסתי להם את החיים.
אז כן, יכול להיות שאני סתם שוקעת ברחמים עצמיים. ובסך הכל החיים שלי ממש ממש טובים.
אבל לי זה נמאס. כי עשיתי מה שיכולתי וכלום לא משתלם לי.
אני מתכננת להתגייס לצבא לקרבי- אבל זה לא ייצא לפועל. יש יותר מדי מחלות ותסביכים.
אני מתכננת ללמוד ביולוגיה ימית באוניברסיטה- אבל זה לא ייצא לפועל. יש יותר מדי נכשלים.
אני מתכננת להתחתן, לאמץ ילדים, לגדל משפחה- אבל זה לא ייצא לפועל. יש יותר מדי בעיות עם עצמי.

אני רוצה את כל העולם. אבל אפילו דבר אחד פשוט כמו לגרום ללפחות בן אדם אחד לא לגמרי לשנוא אותי אני לא מצליחה. 

אני מצטערת על כל הפוסטים המגעילים. מקווה שאחזיר את הזבל שהיה קודם בהקדם האפשרי. 

נכתב על ידי , 1/5/2015 20:03  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של K. J. Austin ב-1/5/2015 23:09
 





682
הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , גאווה , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לK. J. Austin אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על K. J. Austin ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)