365 מינוס 6365 ימים (פחות שישה) יחלפו, בתקווה (וקצת בצער), עד ליום הולדתי השמונה עשרה- עד לתום שנתי האחרונה כקטינה, האחרונה בתיכון...
בהחלטה שקיבלתי היום, אחר הצהריים- כמעט כאילו אין מעין- מתוך השגרה, אגב שיחת טלפון...
החלטתי לתעד אותם. לכתוב בכולם.
|
 כינוי:
סופרת דקות בת: 26 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2014
עשרת הדקות האחרונות
ליום הזה.
ולכן, בחפזוני, אקצר.
הכי גרוע- אפרסם ואז אערוך ;)
הכל כדי לעמוד בהבטחתי. לעצמי, קודם כל, לכם.
לפרסם כל יום קטע!
ווהו!
הרגיש לי המשכיות טבעית, הזרימה עם סימני הקריאה וכל זה... (רציתי לכתוב וזה אבל זה נראלי מעצבן וילדותי ומפגר כזה מדי. במציאות אני כן אומרת את זה לפעמים. אולי הרבה יותר משנדמה לי אם זה חלחל עד כאן).
אבל בעקרון, אני באמת רוצה, כשאסיים את השנה הזו.... להסתכל אחורה, ולראות, לפחות חלקית- לפחות... רציתי לכתוב שטחית, אבל על אף המימד הזה של הכתוב, שנשטח כך על מסך... על אף המימד? זהו אינו מימד חד גוני. הכתיבה היא מילים שטוחות שמכנסות בתוכן עולם ומלואו, ומכאן שהן מילים עמוקות, על דף שטוח...
בחפזוני אני ממהרת מדי, וכברי ודעת שהאיכות קצת צולעת. טוב, אמהר להקליד את מה שכתבתי אתמול בתוכנת הפתקים המהוללת בפלאפון, עת ששכבתי במיטתי (לא האמיתית, זו שבבית סבי) והמתנתי לשינה שתיקח אותי: (אגב, חזרתי היום הביתה, סוף כל סוף... אחרי מסע קניות מפנק עם סבא בקאסטרו לכבוד היומולדת שהיה D: )
העכביש שתווה את קוריו מעל לראשי.
הנה אני, במיטתי- בערב הקשה הזה- משוחחת בטלפון עם חברי... והוא מחכך ידיו זו בזו ותווה.
מותח מעל לראשי קורים, חבלים דקיקים שאינם נראים לעין הממוצעת- שלא תצלח במשימת בידודם מן הרקע, או שמא לא תנסה... ומחברם אל הקיר הנגדי. גבוה מעליי, קרוב אליי, הוא מתנשא ומאיים בה בעת.
"זה כל כך יפה," אני מספרת לחברי ומתפלאת. כיצד הפליא לעשות כן, בלא כל בושה או חשש?
ללא יראה...
ואולי היראה לא קיימת. ייתכן שהוא איננו באמת מאויים. לתחושתו, לפחות...
האומנם?
"סלקי אותו," אמר חברי, וזכה ממני רק לתגובת השתאות. "מה?! וואו בני האדם כל כך טיפשים. הכל אנחנו הורסים. את היערות, את החיים... מועכים ומגרשים מקקים בלתי מזיקים, בעילה הפשוטה שהם שונים. יש שיאמרו מכוערים. ומה באמת מכוער?"
הממממ אז... אכן פרסמתי מהר, ואז המשכתי וערכתי, חוששת פן התאריך יתחלף. ואז, בסוף האטרף... העפתי מבט מטה, בתאריך המתיימר לציין הפרסום. 23:51. הדקה בה, כלל הנראה, התחלתי לכתוב...
הממממ.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
