מקלט קטן להסתתר בו..

אולי זה מוזר,אבל זה פשוט היה צריך לקרות. אני לא עצובה.. אבל גם אין בי שום שמחה..

מצד שלישי הכל נשאר כמו שהיה רק הסטטוס השתנה.. אז מזה משנה?

הסיטואציה הזאת עושה לי פלאשבקים אחורה..אבל הפעם הכל הרבה יותר פשוט,

אני כבר לא אותה אחת,השתנתי ולמדתי לקחת את הכל בפרופורציה.

הכי טוב פשוט ככה.

עדיף ככה על עצבים שלא נגמרים,מריבות וסתם פשוט סתם.. 

אתה ילד קטן, ועד שתתבגר אני כנראה אהרוס לעצמי את מערכת העצבים,

אז עדיף להיות לבד, בלעדיך.

אז מה? נכון שארבע שנים זה המון אבל מצד שני מרגיש לי כמו ביזבוז..

חבל שבהתחלה הכל נראה יפה ואז כשמקלפים את הקליפות הכל רקוב מבפנים,

וכמה שלא תרצה לאכול את זה, וכמה שלא תרצה לטעום מזה.. הכל יהיה פשוט דוחה.

חבל שבהתחלה אתה השקעת בי,רצית.. עשית הכל כדי שאני אתאהב בך, הכל כדי שיהיה לנו כיף

ועכשיו יש לך את כל התכונות שהכי מעצבנות אותי.. אגואיסט,קמצן,ילדותי,דעתן.. וכ'ו וכ'ו וכ'ו..

כשאני חושבת על זה עכשיו, 

אני עומדת מאחורי הבחירות שלי.