תמונות המסך בטלפון הנייד ולפטופ שלי שהיו איתה הוחלפו.

חשבתי שייקח לי יותר זמן, אבל כמעט חודש אחרי שלא ראיתי אותה, משמע - נפרדנו. ולכן אין סיבה שהתמונה ה"מושלמת" (ככה קראנו לה) שלנו תופיע על המסכים הללו.

השבוע הזה עבר מהר, היה דיי עמוס.

הייתי אצל מיכאל (הפסיכולוג) ביום שני, מיד אחרי השיחה הטעונה איתה ובהמשך השבוע, כמו בכל יום נסעתי לעבודה (אהה כן, אני עובד בגן ילדים, חינוך מיוחד, הגעתי לשם אחרי שהשתחררתי מהצבא, והתחלתי שם שירות לאומי, אני עובד בגן כבר שנתיים, בעוד שבוע מסיים שנתיים בגן. ייאיי חחח) הימים בעבודה נחמדים מאד, זה חודש קייטנה, נמצאים 8 ילדים (בד"כ 11) וזה ממש רגוע. יש פעילויות, הצגות, בריכות, משחקי מים והרבה צחוקים וכיף. בכל יום אני יוצא משם מחוזק ומסופק.

טוב חפרתי על העבודה....

ביום שלישי האחרון אחותי הקטנה והיחידה עברה טסט ראשון! זה כזה מוזר לראות אותה נוהגת.

התינוקת של המשפחה נוהגת. שמח ומאושר בשבילה.

אתמול דיברתי עם אמא של ילד מהגן, משפחה שעלתה מרוסיה, שעל הילדים (שלושה) עשיתי בייביסיטר במהלך השנה אחרי יום הלימודים בגן.

אני מתגעגע קצת לילד הזה. כבר שנתיים שאני איתו כל יום. והוא נכנס ללב.

אני מחכה לעוד חודש שהם יחזרו. והזמנתי אותם אליי הביתה, לבריכה וארוחה. האמא שמחה מאד. נהיינו חברים ממש טובים. 

בחודש האחרון לקחתי על עצמי לצלם ולערוך סרט בר מצווה לבן של המחנכת שלי מהחטיבה.

זה מעסיק אותי עד מעל לראש. המון עריכה, והיום למשל, במשך שעה וחצי רק סרקתי תמונות.

תוכניות לסופ"ש - עריכה, עריכה, עריכה, עריכה...

ו.... אהה עריכה!

דד ליין של שבוע אחד, והמון עבודה, אז קדימה למלאכה.

הרגע קיבלתי תמונות מגרי, חבר טוב שלי, בעצם אפשר להחשיב אותו כהכי טוב שלי. 

הוא נמצא באיטליה כבר שבוע. מגיע לנקודות שבהן הטור דה פרנס עובר. כיף לו.

התמונות שהוא שלח לי מהממות. נופים מטורפים. זה רק מעורר בי קנאה עזה. בא לי לנסוע לחו"ל,

לטייל, בא לי שוב לונדון. אבל יש לי חרדת טיסות ואני מוותר לעצמי בקטע הזה.

הציעו לי לנסוע ללונדון עם אחותי וסבתא בעוד ארבעה ימים. להפגש שם עם אמא שלי שנמצאת כבר 3 שבועות בקיימברידג' שבאנגליה.

ואני כמובן וויתרתי. 

תזכורת - ל א   ל ו ו ת ר   ל ע צ מ י    י ו ת ר !

(התמונות שגרי שלח לי במהלך כתיבת הקטע)