לפעמים הראש מתנתק מהגוף.

והגוף, מה איתו? הוא מתנתק מהנשמה.

כל חלק בגוף מתחיל לכאוב,

כל חלק בגוף מוכיח שהוא יכול לכאוב יותר מחלק אחר.

וזה באמת כואב.

הפרצוף שעשית כשהלכת.

החיבוק שכל כך רציתי לתת לך.

מגע השפתיים שלך על השפתיים שלי חסר.

לשמוע שוב את קולך וצחוקך היה מענג ומכאיב בו זמנית.

הרי לא עשית לי דבר.

לא הרבצת, ולא קיללת.

רק נעלמת מהאופק.

וזה הדבר הכי קשה בכל העניין הזה.

שאת לא נמצאת בחיי.

"תמיד יש עוד תקווה

תמיד נרצה להתקרב

מסתובב

אם אני עוצר לרגע אחרי זה אני לא עוזב

בחוץ העולם חוגג

רק פה יש קצת שקט

זו בטח לא אותה המסיבה

לכל אחד בלב יש איזו דלת

ורק שלי נשארת סגורה

אז אני

מסתובב"