ShiraE-Z

פגשתי אותך בפעם הראשונה מאז הפרידה שלנו.

זו הייתה מסיבת יום הולדת של שני חברים משותפים ולאחר התייעצות רבה עם חברות החלטתי לדפוק הופעה וללבוש את השמלה השחורה והצמודה שלי, זאת שעושה לי גוף של דוגמנית. רציתי להוציא לך את העיניים.

נכנסתי למסיבה באיחור כיוון שעבדתי עד מאוחר והופתעתי לגלות שרק אני, אתה ועוד שלושה אנשים במסיבה. הם הלכו לקנות אלכוהול, כמובן. חיבקתי רק את ילד היום הולדת וחברה טובה, הבטתי הצידה וראיתי אותך אחרי חודש שלם בלעדיך. שנינו מלמלנו "מה נשמע" ואני נמנעתי מלהישר מבט אליך. היינו מרוחקים, תרתי משמע. אני לא זוכרת איך המסיבה התפתחה מכאן והלאה, אני רק זוכרת שריח מוכר ולא מובן עטף אותי במהלך המסיבה ושאני רקדתי ואתה הסתכלת עלי. גם חברות שלי ראו את המבטים שדפקת. חברה אחת מתארת אותי רוקדת בשיא התמימות ובשיא ההנאה בעודך מביט בי עוד אחד מהמבטים המוזרים שלך. גם אני ראיתי אותם. בכל פעם שהעיניים שלנו נתקלו אחת בשנייה, הסרת מבט במהירות. המבטים שלך.. חלקם כועסים, חלקם סתם מוזרים, אבל המבטים הנוראים ביותר שיכולת לשלוח אלי היו המבטים העצובים. הם קרעו אותי מבפנים. תלתלו לי את הלב. הצלחת לגרום לי להרגיש אשמה. הבנתי שלא הייתי צריכה לדפוק הופעה בכדי להוציא לך את העיניים. יכולתי ללבוש שק, ועדיין היית מסתכל עלי ומשדר אלי את כל הכאב שלך.

סליחה.

יפה שלי.. התגעגעתי לקרוא לך ככה.

למרות שהסתכלתי עלייך ואתה לא כזה יפה.. בכלל לא יפה. 

מסכן שלי.. עשית קעקוע על הגב היפה שלך. קעקוע שלך זאב-החיה האהובה עלי. למה עשית את זה..?

שמעתי שדחו לך את הגיוס. שמעתי שאתה יושב כל היום בבית כי התפטרת מהעבודה לפני שדחו לך את הגיוס. 

שמעתי שכאשר חבר שלך (שהוא החבר של החברה הכי טובה שלי) אמר בצחוק שיש לך מזל שנפרדנו ושאין לך חברה שכל הזמן לוקחת לך דברים, הבדיחה לא הצחיקה אותך אלא נעישת עצוב.

במסיבה, ישבת ליד השירים כאשר אני והחברה הכי טובה שלי סוף סוף שמנו שיר ורקדנו. היא פתאום נעלמה והשיר נכבה. הרמתי את הקול ושאלתי למה? צעקת עלי "רגע! היא שמה מהפלאפון מה הלחץ?!" צעקת. 'רגע מה?' חשבתי לעצמי 'הוא שוב צועק עלי?' . "בסדר אל תצעק עלי" יריתי בחזרה. אך בהיסוס.

גם דיברנו במסיבה. על תוכניות שראינו ועל סתם נושאים אקראיים. בסוןף היינו צריכים לסדר ואני הלכתי לשולחן לאסוף דברים. אתה אספת את כל הבירות והייתה לידי בירה. התקופפת מעט, היית כל כך קרוב אליי, יותר מדיי קרוב...

חיכינו בחוץ חבורה של ילדים ופתאום הבנתי מאיפה הריח הזה מגיע. זה היית אתה! אתה והבושם שלך ששיגע אותי בהמלך החופש בשנה שעברה. 

רציתי לבכות.

זה גם היה הריח של האלכוהול, שבשנה שעברה היה נראלי כה חדשני וסוחף. זו הייתה החבורה הזו שאהבה לעשות שטויות אבל בתור חברים עדיף לא להתקרב אליהם. שנה שעברה שמחתי בהם, עכשיו הבנתי שאין בהם שום דבר.

שמעתי שיש לך מחר מסיבת גיוס. תחשוב עלי? 

אני חושבת עליך כל יום. למרות שאני נפרדתי ממך. למרות שאני לא רוצה לחזור אלייך. אתה לא טוב לי. יפה שלי.. אנחנו פשוט לא מתאימים. אתה היית כל כך קר אלי, לא הבעת רגשות. ואני.. אני לקראת הסוף פחדתי להרגיש.כתוצאה מכך גם אני לא הבעתי את עצמי.

עוד משהו שהרג אותי, כשהיינו בהפסקה וניסינו להשלים, אתה זייפת נשיקה. זו הייתה נשיקה כל כך.. אמיתית. אחרי כמה ימים כשאמרתי לך שאהבתי אותה אתה אמרת "ידעתי שתאהבי.. בגלל זה עשיתי את זה"-לא הרגשת באמת כמוני. גרמת לי לערער במה שהייה ביניינו, מה אמיתי ומה לא.

הייתי כל כך רוצה שזה יצליח. רציתי שנתחתן. רציתי לאהוב אותך לנצח. רציתי להיות נאהבת. 

אבל זה נגמר.

לא יחזור.

http://www.youtube.com/watch?v=sIz1nhrgWks