ShiraE-Z

"תפסיקי לדגדג אותי!" היה אומר לה ברוגז.

"לא אפסיק" צחקה, והמשיכה בשלה.

"אם ככה אני אדגדג עד שתבטיחי שתפסיקי" צחק קצת, אך החזיר לה פי שתיים.

"דיי! תפסיק!" הייתה צוחקת ומתחננת שיפסיק.

"תבטיחי!" היה מאיץ בה."אתה יודע שאני לא יכולה.." שלחה אל עיניו את עיניה הגדולות והנוצצות ומבטה היה תמים וילדותי "אני פשוט לא אעמוד בפיתוי"אמרה, והתגלגלה מצחוק.

בסוף תמיד הפסיק והסיפר היה חוזר חלילה... עד שיום אחד פרץ ביניהם ריב סוער. כמובן שאת אותו הריב הם הצליחו לעבור בשלום, בשם האהבה, אך אחריו הגיעו עוד ריבים רבים, הרסניים ממנו.

היא הייתה בוכה, ובעיניו צצו דמעות אותן מיהר להכחיש.  שררה ביניהם שתיקה ארוכה, לפעמים נמשכה שעות. לפעמים עברו ימים עד שדיברו.

"אתה מפחד להביע את הרגשות שלך!" רצתה לומר, אך שתקה. כנראה גם היא פחדה מהם.

"את הרגשות שלך אני לא יכול להכיל!" צעק בליבו, אך מיהר לנגב את דמעותיה. 

כאשר השלימו בפעם האחרונה, הם דיברו על הדברים שמפריעים להם אחד בשני. היא העירה לו על המזג החם שלו, על שהוא נוהג בה בגסות ועל הקרירות שהוא מפגין כלפיה שמעציבה אותה וגורמת לה להתרחק ממנו. הוא דיבר איתה על הבחורים אשר נהגה להסתובב איתם, על שהייתה רגשנית ו"עשתה לו דרמות" ולבסוף הזכיר גם את עניין הדגדוגים. "את אף פעם לא נכנעת. את אף פעם לא מוותרת לי. זה באמת מפריע לי. אני שונא כשאת מדגדגת אותי". המילים פגעו בליבה כאילו ירה אותם עליה בעזרת אקדח.

בפעמים הבאות כשהם נפגשו היא לא דגדגה אותו.

"מה קרה למצב הרוח שלך?" שאל.

"אני סתם עייפה" ענתה לו, אך שניהם ידעו שהיא משקרת.

לאחר שבוע נפרדה ממנו.

הוא התעצב, אך לא עשה הרבה כדי לנסות להשיב אותה אליו.

'כל מה שעשיתי לא היה טוב בשבילו' חשבה בליבה. היא ידעה שהם נפרדו בגלל הדגדוגים. היא הייתה אדם שמח ומלא חיים והוא היה אדם מופנם יותר. הוא היה אדם קר שפחד להפגין רגשות. הוא מעולם לא שאל אותה מדוע היא לא יכולה להפסיק לדגדג אותו, מדוע היא לא יכולה להבטיח לו דבר כזה, אם היה שואל היא הייתה עונה ולתשובתה היה הכוח לשנות את כל מערכת היחסים שהשניים בנו להם:

'רק רציתי לראות אותך צוחק מעט...זה עושה אותי מאושרת'