זה נראה לי רשמי עכשיו.

הפסקתי להיות חלק מהחיים שלה.

שוב היא תיזכר בי רק פעם ב-.

אולי געגוע מעומעם שלא באמת יוביל אותה לפנות אלי.

היא בטח בחיים לא הייתה פונה אלי בעצמה.

הגעתי לשפל שקיוויתי לא להגיע אליו.

התחזתי למישהו אחר.

והיא קנתה את זה זה.

זה חייב להיפסק.

היום אני שם לזה לסוף.

הן מפחדות לפגוע בי.

דווקא להן, למגע אין משמעות.

היפוך סטריאוטיפים מגדריים ברבאק.

ואני תוהה, עד כמה זה יפגע בי,

אם אלך איתה עד הסוף?

אני רוצה אותה והיא רוצה אותי.

וזה מרגיש מתאים.

נגלה את האמת בין הסדינים.

אני מפחד

שאם היא תסרב לי פתאום,

אתמוטט.

כי כולי ציפיה

כולי רגיש בכל הגוף,

מתכונן למגע שלה.

כמו שחיין שקופץ מהמקפצה מעל הבריכה,

שמצפה שהמים החמימים והנעימים יתפסו אותו ויכילו אותו.

ואני  מפחד ממה שעלול לקרות,

אם יסתבר שהבריכה ריקה.