בתור מישהי שההורים שלה גרושים, ראיתי ושמעתי הרבה שעוברים המון קשיים כתוצאה מתהליכי הגירושים של ההורים וגם הרבה לאחר מכן, לאחר שתהליך הגירושים עצמו מסתיים.

לאלה מבניכם שההורים שלהם עברו את תהליך הגירושים או שנמצאים בתהליך כזה, הרשו לי רק להגיד שללא ספק זאת תקופה קשה. זאת תקופה מבלבלת, עמוסה בריבים, לפעמים צעקות, טריקות דלת, ובקיצור המון סטרס. אבל זאת תקופה בסופו של דבר, והיא תעבור מתישהו.

להורים מבניכם, הרשו לי לומר שאני מבינה. אני מבינה שלא תמיד בן הזוג מתאים, לא תמיד מסתדרים, לפעמים בעיות כספיות גורמות לכשל נישואין, לפעמים בגידות, ובמקרים קיצוניים גם אלימות במשפחה. 
הגירושים הם רלוונטיים. מה שבעייתי בכל הסיפור, זאת הפגיעה בילדים שלכם. 

אין ילד שלא יעבור מצוקות נפשיות כשההורים שלו מתגרשים. התפקיד שלכם ההורים, הוא להקטין את גודל המצוקות ואת הכמות של המצוקות שהילד שלכם עובר.

הרי בסופו של דבר, ילדים גדלים, אנשים משתנים, גם הם יהיו הורים באיזשהו שלב בחיים שלהם, אך אם לא תעברו את התקופה הזאת מבלי לערב את הילד בצורה כזאת שלא תשאיר לו צלקת נפשית, אולי הוא יהיה גם אדם מאושר יותר. 

ההורים שלי התגרשו כשאחי הקטן היה בן 3. אני ואבא שלי עזבנו את הבית שנתיים לפני כשהוא עוד היה בן שנה. הוא יחגוג 11 בדצמבר.

כואב לי עליו כאב עצום, כאב שחוצה את הלב שלי לשניים. ההורים שלי אף פעם לא הסכימו על הסדרי ראייה, הילד נזרק מהבית של אמא לבית של אבא כמו יויו. אחי לא ידע ועדיין לא יודע איך להתמודד עם הכל. אחותי עברה לגור עם אבא שלי לפני שלוש שנים, ואני גרה לבד בכלל. 

הילד מרגיש הרגשת נטישה, למרות שאנחנו גרים מאוד קרוב אליו ורואים אותו כמעט כל יום. 

הוא ילד מאוד שקט ומופנם, לא נותן שיראו מה עובר עליו, לא נותן שיראו שקשה לו, שכואב לו.

הילדים בבית הספר שלו נוהגים לצחוק עליו, המורה שלו השיבה אותו בסוף הכיתה, כי הוא "מפריע" ו"לא לומד", אחי בעל בעיות של קשב וריכוז ולמרות זאת בעל אייקיו של 129 בגיל 11 בלבד. 

אני לא יודעת איך לגשת אליו, לא יודעת איך להקל עליו. רק לעיתים רחוקות הוא פולט בטעות מה שהילדים בכיתה שלו אומרים עליו, או עושים לו.

זה מכעיס אותי. זה מכאיב לי וזה ממלא אותי בזעם על ההורים שלי. 

אם ההורים שלי היו שם בשבילו, אם לא היו משתמשים בנו, בילדים שלהם כאמצעי תקשורת להעברת הודעות אחד לשני, אולי אחי לא היה ילד מנודה היום.

החברים שלו ספורים על כף יד אחת. 

הוא מכור לטלוויזיה ולמשחקי מחשב, החברים שלו הם חברים וירטואליים, ומקור האושר שלו הוא צעצועים מסדרות טלוויזיה שאהובות עליו.

אני כותבת את המילים האלה בתקווה שמי שייקרא אותן ונמצא במקום של השפעה, יעצור רק לרגע ויחשוב על שינוי.

שינוי קטן, פחות כעס אולי, יותר קשב, יותר רגישות. 

זאת תקופה קשה גירושים, זאת תקופה דיכאונית וכואבת, היא מביאה הרבה בעיות, הן ריגשיות והן כספיות. קל לשקוע בעצמך ובבעיות שלך. אבל אם יש לך ילדים שצריכים אותך, שצריכים את אבא או את אמא שלהם. שמספיק שלא יהיו נוכחים ביריבים, שמספיק שלא יהיו מסנג'ר להעברת כעסים בין שני ההורים שלהם, שים לב אליהם. פקח עיניים, תראה מה המצוקות שלהם. אולי הם עוברים את אותו הדבר כמו אחי הקטן, אולי הם לבד לא פחות ממך עכשיו, אולי וכמעט בטוח שהם כאובים לא פחות ממך עכשיו. ילדים מעוצבים לפי ההורים שלהם, הם המראה שלהם ושל החינוך שהם מקבלים מההורים שלהם.

אם את או אתה קראת את זה, בבקשה אל תפגע/י בילדים שלך.

באהבה רבה,

ילדה להורים גרושים