משתפת אתכם במה שעובר לי בראש באמצע הלילה D:
אם הייתי בן אדם נורמאלי ושפוי, רוב הסיכויים שהמילים שייכתבו כאן יהיו הגיונית ובעלות משמעות. מאחר ואיני כזאת, כאן אפשר לצפות רק למה שאי אפשר לצפות ולחזות מראש מעצם העובדה שאי הוודאות היא מרתקת.
השעה אחת ועשרים, ליל שישי, שבת בעצם.
אני יושבת מול המחשב ומקלידה, כשהמוח שלי די ריקני למען האמת, המסך של המחשב מטושטש וגורם לי לסחרחורות והאותיות מתבלבלות לי, מוחקת, מקלידה, מוחקת....
ואני בכלל אמורה לישון עכשיו.
לפעמים עוטפת אותי ההרגשה הזאת, זאת שמרגישים כשנמצאים עם הרבה אנשים אבל לא באמת מקשיבים למה שהם אומרים, זאת שמרגישים כשמסתכלים לתקרה כששוכבים במיטה ומחכים שהשינה תשתלט, זאת שמגיחה לפעמים כשאנשים צועקים ומראים אצבע מאשימה.
עוד לא החלטתי איך להגדיר אותה בדיוק, בדידות? ריקנות אולי? רחפניות?
יש אנשים שחיים חיים שלמים ומנסים למצוא משמעות, למה הם כאן, מה המטרה שלהם, הייעוד שלהם. אני אומרת, אם אתם לא יודעים מה הייעוד שלכם, צרו לכם אחד כזה.
תכתבו אותו, תמחקו, תכתבו, ושוב תמחקו, עד שזה ייצא מושלם, בדיוק מה שאתם מחפשים.
צרו לעצמכם מה שהעולם לא יכול להניח מולכם על מגש של כסף, תשובות.
המחוגים של השעון מרקדים מול העיניים שלי בקצב אחיד, תיק תק, תיק תק, עברו כבר עשר דקות. המצמוצים בעיניים גוברים, מבט חטוף במראה מראה לי אישונים שחורים ורחבים, מנסים לקלוט כל טיפת אור, מנסים לגבור על העייפות.
השעון על המדף של הספרייה ממשיך לתקתק באותו מקצב בלתי פוסק, גורם לי להעיף מבט בספרים שעומדים מאחוריו. במדף מתחתיו מודבקת תמונה של חתולים עם פרווה בצבע מוקה ועיניים כחולות עמוקות, לידה מודבקת תמונה של המשפחה, עברו שש שנים מאז שהתמונה הזאת צולמה.
במדף התחתון והאחרון לפני המגירות שמכילות כל כך הרבה דברים שאיני יכולה לזכור ואיני רוצה לבדוק מהם, מונח מילון אוקספורד אנגלי-אנגלי-עברי , שקית ניילון מלאה בפייטים, ערימה של בגדים מקופלים שחזרו מהכביסה ותמונה שלי בגיל שנה מוחזקת בין הידיים של סבתא בתוך מסגרת של מנורת לילה בצבע זהוב.
מעל המחשב מונח לוח עם מערכת השעות שלי. לימודים, מבחנים, בית ספר, כל זה עומד להסתיים בקרוב, קרוב מידי.
ואז במקום ערימת בגדים אזרחיים שמהדרת את הפוף השחור לבן שיש לי בחדר, יהדרו אותו מדים בצבע ירוק זית, במקום הילקוט של בית הספר יהיה מונח תיק צבאי על הרצפה, וספרי הלימוד שעל הספרייה יתחלפו במשהו אחר, עוד אין לי מושג מה.
רפרוף קצרצר בפייסבוק, אין שום דבר חדש כרגיל.
פייסבוק, כמו הרבה דברים אחרים שהאדם יוצר, נועד למטרה היחידה, ואולי לדבר היחיד שנשאר לאדם אחרי שהכל מתכלה,זיכרונות.
אחרי שהעיניים מיטשטשות, הרגליים נחלשות, הידיים רועדות, השיניים כבר לא לועסות כמו פעם השיער מלבין ומאפיר והעור מצטמק על גבי הבשר שנהפך כחוש, נשארים רק הזיכרונות. התקווה היא שהזיכרונות הטובים יעפילו על הזיכרונות הרעים, לפחות בכמות אם לא באיכות.
עוד מבט אל השעון, המחוגים מראים שהשעה עשרה לשתיים. העיניים נעצמות בהדרגה ואני סוגרת תוכניות לא רלוונטיות במחשב.
רק לשמור את הקובץ.....
זהו.
כיבוי למחשב ולמיטה.
לילה טוב...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
sunnyfriday