המחברת

כותבת את השם שלך,

על היד שלי,

בעט שחור,

שיבלוט על העור הבהיר שלי,

בשעות המיוחדות האלה של הלילה,

מתי שכבר מתחיל להיות בהיר,

כשהציפורים מתעוררות, 

האותיות מכתימות את העור שלי.

אני קוראת אותן,

בלחש,

יש להן טעם של דבש בפה שלי.

בבוקר אני אשטוף את הדיו,

ואבכה קצת,

סבון לא יעלים,

את הגעגועים שלי אליך,

ואז אני אחייך,

עדיין טעם של דבש.