המחברת

היא יפה,

יהלי,

ליהלי יש חיוך לבן,

ועיניים ירוקות,

יש לה אף קטן,

ועיניים גדולות,

גם הדמעות שלה גדולות,

של יהלי,

יהלי מתעוררת לפני כולם,

מדליקה סיגריה במרפסת,

וחושבת על הכל,

לא כל יום,

רק מתי שקשה באמת,

יהלי לא מעשנת מול חברים,

תמיד זה לבד,

היא ילדה טובה,

יהלי, 

כולם שואלים את יהלי איך זה שהיא עדיין לבד,

הרי היא יפה,

יהלי,

והיא תמיד מתרצת,

היא לא ממהרת,

מחכה לאחד,

אבל באמת,

יהלי רוצה לאהוב,

אבל היא אוהבת לשנוא,

בעיקר את עצמה,

יהלי פשוט מפחדת,

בעולם של יהלי,

יש דברים קטנים שיהלי לא מבינה,

כמו למה יתושים עוקצים דווקא בעונה שבה לובשים בגדים קצרים,

או למה היא לא מצליחה לתקשר עם אבא שלה,

כמו שהיא הייתה עושה כשהיא הייתה קטנה,

והדברים הקטנים האלה יוצרים עולם גדול,

שיהלי לא רוצה לחיות בו,

יהלי אדישה,

בעיקר לעצמה,

יהלי צוחקת,

ומצליחה בלימודים,

אבל אז העט שלה נופל,

וכולם קצת יותר מידי קרובים,

ואין לה אוויר,

וכולם מסתכלים,

אז יהלי בוכה,

ואנשים שואלים,

אז יהלי בוכה עוד יותר, 

כי היא יודעת מה לא בסדר,

רק לא מצליחה להסביר,

והדמעות שלה גדולות,

של יהלי,

והעיניים שלה ירוקות מתמיד,

יהלי כבר לא מצליחה בלימודים,

היא נכשלת בכל המבחנים,

ויכולה לתקן רק אחד,

כי ככה זה אצל יהלי,

צריכה הרבה,

ומקבלת מעט,

אז יהלי מכבה את האור,

ובורחת,

יהלי תמיד שומעת על הזדמנויות והגשמה עצמית,

והיא לא מבינה איך אפשר,

כולם סביבה מצפים לעתיד ורוצים כבר לחיות,

ורק יהלי ויתרה על עצמה,

אז יהלי לא רוצה לחיות,

יהלי רוצה להיות קרבית בצבא,

אבל לא כדי לשרת את המדינה,

יהלי פשוט מקווה למות גיבורה.