המחברת

אני זוכרת איך זה היה,

הייתי בת חמש עשרה כשהוא הפך אותי לשלו,

הוא עזב אותי אחרי שלושה חודשים,

ידעתי שהוא לא באמת אוהב אותי.

בחודש הרביעי ביליתי את לילות שישי בשתיית אלכוהול זול עם מישהו אחר,

היינו יושבים על הטנדר של השכן ומדברים מה שכואב,

ועל הסיבה שזה כואב,

היינו מדליקים סיגריות והוא היה מספר לי מה הוא מרגיש,

וזה הפחיד אותי לחשוב שהקול שלו רועד בגלל דברים שהוא אומר,

ולא בגלל שנים של עישון,

הייתי הראשונה שהוא הרשה לעצמו לאהוב,

אני יודעת,

הוא היה מתקשר אליי באמצע הלילה ומדבר איתי בלחישות,

אפילו שאני הייתי זאת שצריכה להסתיר מההורים,

לילה אחד סיפרתי לו שאני לא מקבלת את זה שליקום אין סוף,

באותו לילה הוא גם נישק אותי בפעם הראשונה,

והתאהבתי ברעיון שהיקום שמכיל את הרגע הזה הוא אין סופי,

אז אמרתי לו שאני אוהבת אותו,

בחודש החמישי הוא קיבל את כולי,

הוא לימד אותי מה זה להיות שייכת למישהו באופן הכי עיוור שיש,

אני עדיין רועדת בכל פעם שאני חושבת עליו,

אני לא מבינה למה,

הוא האדם הכי חם שיצא לי להכיר.