סיפורים

לא ידעתי מה לעשות. אהבתי את אישתי, סגדתי לה, אשת חיל, אם ילדי כמו שאומרים. אבל כשהאשה הזאת נכנסה אלי לחיים גידי גוב הלך והשתלט על רשימת ההשמעה שלי, ממש כמו בימים הראשונים שאני ואהבתי הראשונה יצאנו. בלונדינית שמנמנה מעט עם כתפיים מעוגלות ויפות ועור מנומש ושזוף. התחילו ריכולי המשרד הרגילים שהפעם הייתי שותף להם מעט יותר מבעבר, התפללתי שאף אחד לא ישים לב. תראו זה לא שלא חשבתי אף פעם על אחרות, אבל זאת הייתה רק חרמנות. העור המנומש הזה עשה לי צרות בראש. נתקלנו יום אחד בפינת הקפה. גילגלתי שיחת "ברוכה הבאה" קצרה עם מעט שאלות, כמה עצות ואיחולי הצלחה. למחרת אמרנו שלום חטוף במגרש החניה. הרגעים הקטנים האלו התווספו ונערמו לכדי אלבום זכרונות קטן ובעל תמונות קטנות. דפדפתי בו כל ערב לאחר שאני ואשתי היינו מתעלסים בלהט שגבר ככל שהאלבום התמלא. הייתי שוכב ער אחרי שאשתי נרדמה, מאורע נדיר בדרך כלל אחרי סקס, ובוחן כל זכרון, האם החיוך של אתמול בבוקר היה גדול יותר מהיום? כבר התאמתי את עצמי להפסקות הקפה שלה והיינו ניפגשים פעמיים ביום. בערך בשעה 10 ולאחר ארוחת צהריים כי היא הייתה "חייבת להתעורר אחרי האוכל". כל שיחה סתמית גרמה לי לחייך ואם היינו במקרה עולים ביחד במעלית הייתי מרחף שעתיים. יום אחד עלינו לבד במעלית והיא עמדה באמצע המעלית כשצידה פונה אלי למרות שהיה מקום במעלית. חודשים הפכתי במקרה הזה במחשבה אם היה זה רמז. הייתי שוכב בחושך ליד אישתי היפה מסתכל על גבה היפה עולה ויורד בחושך בקצב נשימתה. אהבתי מרחוק ובשקט, עם עצמי הייתי פתוח וניהלתי שיחות שלמות עם עצמי לבד ברכב בדרך לעבודה. נפש חיה אחרת לא ידעה, פעם אחת העזתי ולחשתי זאת באוזני הכלב שלנו. כל כך הרבה פעמים הייתי הופך וטוחן את דרכי הפעולה האפשריות, אפילו העזתי לדמיין שאישתי תסכים לעניין אם רק אציג זאת נכון "אני מאוהב, מה אני יכול לעשות? בכל מקרה רוב הסיכויים שלא תיעתר אלי ובכך יגמר העניין. רציתי שאת תדעי ראשונה ואם תגידי שלא אז לא ואני יודע שאני מבקש משהו ממש לא לעניין. אבל אני חושב שזה יעשה לנו טוב, אני אוכל לחזור נקי אלייך, גם ככה זאת יותר פנטזיה ממציאות והיא בטח ממש לא מי שחשבתי." דימיינתי את אישתי בשוק ואז מתעצבת ואז מסכימה במלמול שקט ואז בחיוך עם דמעות בקצות עיניה. כמובן שלא העזתי לעשות זאת במציאות.דמיינתי אפילו פרשת אהבים אסורה, בדירות אחרות, במכונית, במלונות מפוקפקים. דמיינתי את תחושת האשמה, את תגובתה של אישתי שתגלה, היה לי ברור שתגלה, דמיינתי גם את הרוך שבגופה. לאחר שנה וחצי של התחבטויות קיבלתי הזמנה במייל של המשרד למסיבת פרידה ממיכל גוטמן. מחקתי את המייל ורטנתי על השטויות שהמשרד הזה מבזבז עליו כסף. היא לא הגיעה לעבודה במשך יומיים, זה כבר קרה בעבר שהייתה מעט חולה או נסעה למשפחתה. לאחר שבוע של היעדרות העזתי לשאול מישהו מהמחלקה שלה באגביות הגדולה ביותר שהצלחתי לגייס "תגיד לא הייתה איזה בלונדה אצלכם? איפה היא?" "מי מיכל? היא עזבה לפני איזה שבוע אני חושב. הייתה מסיבת פרידה אבל לא הלכתי.". לא ידעתי אם לחוש הקלה, כאב, חרטה או פשוט לצחוק לכך שאפילו לא ידעתי את שמה.

היא יצאה מחיי ללא שהעזתי ליזום כלום. אני חי עם אישתי ושנינו מאושרים. מדי פעם מבליח איזה רגש חרטה על אותה מיכל גוטמן אבל הוא בדרך כלל לא מחזיק מעמד מול מבט אל אישתי או ילדיי. מה אני אגיד לכם קורה שאהבות לא מתממשות ומדי פעם זה גם לא נורא. 

"חשבתי המון על מה שאני מתכוון להגיד לך. החלטתי להגיד הכל בלי להסתיר כלום. נתחיל בזה שאני קצת שיכור כמו שאני מניח ששמת לב כבר אבל כדאי להניח את זה על השולחן." צוחק. "זה לא מצחיק שאני קצת שיכור מכוס בירה את יודעת שאני לא שתיין גדול. טוב זה מצחיק אבל הייתי צריך לשתות מעט כדי שאוכל להפתח באמת לומר דברים שלא תמיד הייתי מעז, אני חושב שהרבה סיפורי אהבה חייבים את עצמם לכוס אלכוהול." היא צוחקת ואומרת שאני נורא. "טוב נו תראי גרמת לי לזיין במוח שוב. אני מבקש שלא תגידי כלום לפני שאני מסיים לדבר. גם אם בסוף השיחה תחליטי שהרצונות שלנו לא זהים חשוב לי שתשמעי את כל מה שיש לי לומר. " 

נשימה עמוקה." את מדהימה." מוציא את כל האויר. היא מחייכת מפסיקה לזוז ומסתכלת עלי בריכוז. אני מתנער. "יש לי המון לומר לך כדי להסביר את עצמי אז תתעזרי בסבלנות המופלאה שלך ובאהבה לסיפורים." אני מנסה להשען לאחור ולהתרווח אבל נשען לפנים כמעט מיד, חזרה קרוב לעיניה. "אני אתחיל מהכבד. את יודעת למה את כל הזמן בוכה לי שלא הולך לך עם גברים ואת רק מסדרת לחברות שלך כל הזמן? כי את בחורה מאיימת. לא פיזית ולא נפשית ולא קשקושי אגו את מאיימת כי ברור שכל מי שיתנסה איתך בקשר מעמיד את עצמו בסכנת התאהבות ברורה. לפחות לי זה ברור, אני בטוח שיש הרבה טמבלים שלא מבינים את זה אבל בורחים בדיוק בגלל זה. תביני, את כל מה שגבר יכול לרצות והרבה אנשים לא חושבים שמגיע להם משהו מדהים אז הם הולכים. יש גם הרבה נשים כאלו." מסתכל סביבי בחוסר נוחות. "בואי נעבור לשבת במרפסת מחניק לי בחדר. אויר פתוח עוזר לדברים לצאת מהלב. יופי כבר התחלתי לדבר כמו איזה הומו. אל תגידי לי שזה מקסים, מקסים זה ממש גיי." 

"העניין הוא שאני מת לנשק אותך מאז שנפגשנו פעם ראשונה לבד. האמת שהייתי ממש דלוק עלייך אז בצבא ועדיין הרגשתי ככה גם שנפגשנו אז שהייתה לי חברה." היא מעווה את פניה. "כמובן שלא רציתי שיקרה בנינו כלום אז אבל עדיין מאוד רציתי לפגוש אותך. בקיצור מאז שנפגשנו לפני שלושה שבועות את מבלה אצלי בראש שעות נוספות. הזמן שבילינו ביחד היה כל כך כיף, השיחות שקלחו בכזה שטף. הגילויים על הדברים ששנינו אוהבים ומסכימים עליהם ואפילו יותר על השוני בנינו. אני לא יודע למה כל כך שמחתי שגיליתי שהטעם שלנו בספרים שונה, אפילו יותר ממה ששמחתי שגיליתי ששנינו אוהבים ספרים מאוד. נשקף לך מהעיניים שאת בן אדם טוב אבל בפעמיים האחרונות שנפגשנו ,"

"דרך אגב איכפת לך אם אני אקרא לזה דייטים? טוב נו גם ככה אחרי ההשתפכות שלי עכשיו זה יהיה או דייטים או כמה שעות שבילית עם איזה ידיד נושן שאתם כבר לא כל כך בקשר." אנחה, אני מביט בשמיים ומנסה להזכר במה שדיברתי.

"אני שוב מזיין במוח את רואה? זה באשמתך את גורמת לי לדבר המון. אה כן אז בדייטים שלנו" אני מדגיש את המילה דייטים ומחייך. "כבר ידעתי שאת בן אדם טוב כי הכרנו לפני זה אבל אז לא הצלחנו לדבר כמו שדיברנו הפעם. גיליתי שאת גם אדם שפשוט להתסדר איתו אבל עומדת על שלך, שאת בן אדם סקרן שזאת תכונה שאני מאוד מעריך, שאת תמיד שם בשביל חברות שלך, למרות שאת מתלוננת על זה אני רואה לך בעיניים שאת נהנית מזה. והכי חשוב את אוהבת לעשות כלים, לעולם לא אבין אבל מקבל באהבה." צחוק קצר שנפך מהר לרצינות. "באמת ראיתי בך כל כך הרבה דברים מושכים, כמובן מעבר ליופי הפיזי הברור, שהרגשות שהתעוררו בי הפתיעו אותי."

"את מבינה זה לא שאני לא רוצה אותך, פשוט הבנתי עלייך שאת מבחינתי "wedding material" ואת יודעת שלא מזמן יצאתי מקשר רציני. בהתחלה חשבתי שאני מפחד שתהיי מה שחברי העולצים היו מכנים 'ריבאונד טוב' אבל אז הבנתי שאני פשוט עדיין לא מוכן להתאהב שוב. ואני מסתכל עלייך ויודע שאני אתאהב, אני חושב שאני כבר קצת מאוהב." חיוך ביישני. "לפעמים אני שואל את עצמי למה אני לא יכול להיות פשוט גבר רגיל לנסות לנשק אותך וזהו. במקום זה אני יושב ומברבר." היא לוקחת נשימה להתחיל לדבר. "רגע! אל תגידי לי עדיין כלום, לא 'תנשק' ולא 'אל'. אני רוצה להסביר לך מה אני רוצה, למרות שזה לא כל כך הוגן."

"מה שאני רוצה, ותרגישי בנוח לסרב, זה שפשוט נהנה ביחד מתוך הבנה שהכיוון הוא רומנטי. הבקשה היא חריגה כי אני מבקש שנעשה את זה מאוד לאט, לשנינו יש תכניות לזמן הקרוב והם יתחילו להצטלב רק בעוד מספר חודשים מעכשיו ואני לא רוצה שהתכניות שלנו יעמדו בדרך של הדבר המדהים שנע מתחת לפני השטח. ואני מבקש גם דבר אנוכי מאוד, כי אני רוצה שהקשר שלנו יהיה אקסקלוסיבי, יהיה לי קשה לישון ולחשוב על זה שאולי מישהו מוצא חן בעינייך מספיק בכדי שהעניין הקלוש שלנו ידחה. אני סומך עלייך בעיניים עצומות כמובן. זה עוד משהו מדהים בך, כמה שאני סומך עלייך. בחיים האלו לא הצלחתי לבטוח במישהו כל כך מהר . אם לומר את האמת אני לא באמת בטוח שזה יעבוד בסוף אבל הניסיון שלי יהיה כנה ואמיתי כי אני באמת חושב שלא מגיע לך פחות מהכל."

"אז מה את אומרת?"

ערפל.