Way To Emptiness

זה נורא מהנה לשחק מישהו שהוא לא אתה. יש לי מלא דמויות, לכל בן אדם אני ממציאה דמות שלפיה אני הולכת. לכמה מהאנשים אני אתנהג כמו ילדה קטנה, זה הכי משפיע עליהם. בפני אחרים אני יכולה להיות מישהי מרוגזת או כזאת שתמיד מחייכת ואופטימית. 
כמו פרסומת שאתה רואה ויש רץ לקנות את המוצר. ככה אני, אני מציגה את עצמי וכולם תמיד אוהבים אותי כי אני מתאימה אותי אליהם. הכי קל, הכי אפקטיבי.
לא חסר אנשים מניפולטיביים אחרים שאני פוגשת. אפשר להגיד שאני ממש אלופה בכל העיניין ככה שזה סתם מצחיק לראות אותם מנסים להתלות לי על הגב ולנסות להשיג את מה שהם רוצים.
זה מביא לי סיפוק רגעי לעשות למישהו את זה. לעבוד עליו, לגרום לו ללכת אחרי בעיניים עצומות כשהוא חושב שאני אוביל אותו למקומות מקסימים ולגרום לו בדרך לאבד כמה דברים. כמו הכבוד שלו.

לאחרונה פגשתי ילדה שמסתובבת אחרי כמו כלבלב קטן. אני נותנת לה מה שחסר לה שזה חום, אהבה ומישהו לדבר איתו והיא נותנת לי לצחוק כל חשבונה. היא חושבת שאני מישהי אחרת.
הכל עדיין חדש אבל די מעניין לראות מה יצא מזה בעתיד.  

המיטה שלי זה המקום האהוב אליי כנראה. אני מבלה שם המון, חושבת, מדמיינת. 
אתמול כל הזמן היו אזעקות.
עניין אותי מה זה באמת למות. לא פחדתי, אין כאן ממה לפחוד ובכל מקרה אני לא פוחדת משום דבר. הרבה נכנסים לחרדות ואני לא מבינה את זה. כנראה שגם לא אבין, זה יותר מידי בשבילי.
גיליתי אתמול להקה נפלאה.
מוזיקה שחודרת לכל התאים בגוף, מוזיקה שמשכיחה הכל. ויש שם צרחות. וכאב. בדיוק מה שאני אוהבת.
איזה עולם של סיוט ואבל. כולם כל כך כועסים ולא על הדברים הנכונים.
אני מודה גם אני, כועסת המון. אבל לא בשביל אחרים. זה תמיד קורה כשמשהו לא קורה כפי שאני רוצה.

היו כמה ילדים בחוץ, לא הפסיקו לצרוח. כל כך כעסתי שהייתי צריכה להחזיק את עצמי מלחנוק אותם. יש לי מספיק כוח אפילו שככה זה לא נראה והם היו יצורים קטנטנים.
אני חושבת שזה בגלל הרצון שלי לנקום בהכל או דומה לכך אבל אני לא בטוחה.
הם צרחו בקולות שנכנסים לראש ועד ללב ולא עוזבים. זה מביא כעס איום ונורא.

לפעמים יש גם דחף חזק להרוס, להשמיד. אני עושה את זה על דברים קטנים, אבל זה מסמל המון - לפחות עבורי. בחנות שבה אני עובדת, גנבתי, הרסתי את זה ובסוף החזרתי למקום. נשמע ממש קטן ואת האמת? הייתי מסוגלת ליותר. אבל הם ממש כעסו, אפילו לא ידעו על מי.