כשיש מה להגיד

לפעמים אתה רוצה לבטא,

אבל אתה לא מוצא את המילים

על הראש המתפוצץ ממחשבות שחגות,

ומסתובבות כמו קרוסלה איטית,

בלי שתדע על מה בעצם אתה חושב,

ובלי שתגיע לאיזו שהיא מסקנה או פתרון

על העיניים הצורבות והכבדות,

כמו ג'ולות בארובות העיניים

וכאב בגשר האף,

כאילו מישהו שבר לך את האף בנגיחה

על העצב השחור הנוזלי,

שזורם בדם ומחלחל לכל הנימים,

ומציף את תאי הגוף

הלב השבור המרוסק כמו מראה מלאה סדקים,

בה בבואתך הופכת לפאזל לא מחובר

והפחד שהלב ייקפא ויישאר רק כאב.

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

הלילה מלא פחדים והאוויר זורם כבד

אני לוקח נשימה ועוד נשימה כל כמה שאני יכול.