כשיש מה להגיד

זה לא שיש לי מה להגיד

המקום שלי לעצמי לא תמיד מספיק

בוקר על קביים, כאילו מישהו נזכר

מתהלך קפוא וקר, וחושב חם ולא אכפת

>>>>>>>>>>>>>>>>>

זה לא שאני כועס, אני כן כועס,

אבל גם כועסים עליי

זה לא שלא אכפת לי, באמת לא אכפת לי,

כמו שלכולם לא אכפת

>>>>>>>>>>>>>>>>>

תמיד זה מגיע בסופו של יום לאדם עם עצמו

ארמונות לא ייבנו כאן, גם לא רעיונות פורצי דרך,

אף-אחד לא הולך להילחם בטחנות רוח

לא מוסרים אהבה לאשליה, לתעתוע חולף

לא מדברים ממש לנשים מאחורי דלתות

>>>>>>>>>>>>>>>>>

זה לא שיש לי מה להגיד,

למרות שנדמה שאני מדבר בלי הפסקה

זה לא שלמישהו אכפת

הכעסים הקטנים יושבים כמו חצ'קונים,

הם לא יפים לעין, אבל הם לא מטרידים

הכול יפה ומכוער, חי ומת.

=================

עריכה -

לא משנה, מצאתי שם. תודה.