כשיש מה להגיד

הייתה לנו אורחת, והיא הייתה יפהפייה,

אבל מאוד מוזנחת

לבחורה הצעירה אין עבודה, ולא הרבה השכלה

עומדת מבויישת בפינה כשאנחנו עורכים את הארוחה

"למה לא תשבי?"

"לא, זה בסדר, אני קשה לי לשבת הרבה זמן..."

פוחדת ללכלך את כיסויי הספות, או שיש לה טחורים?

לא משנה לכאן או לכאן

אנחנו יושבים לאכול ומזמינים אותה בחיוך,

"בואי, תאכלי איתנו, זה יהיה לנו לעונג,"

"לא, זה בסדר, יש לי בכיס חתיכה של דג מלוח, זה אני אוהבת..."

"אבל... איך נאכל כשאת רעבה ומביטה בנו?"

"זה בסדר, אני לא אביט, ולא אהיה רעבה,

אני יאכל את חתיכת הדג מלוח שלי..."

הרעב גובר על כל בושה, ואנחנו מתחילים לאכול,

לא נעים לנו, והיא אכן מוציאה חתיכת דג מלוח ושמה בפה

היא מהמהמת, כנראה מהנאה, ואז משתנקת, כנראה מהנאה,

וכשאנחנו מרימים אליה עיניים מבויישות, הלם

לא היא אוכלת את הדג, אלא הדג אוכל אותה

הוא אוכל לה את הלשון, ואת הפה, ואת הראש,

ובולע את כל הגוף,

ונשאר מוטל אל הרצפה

אנחנו מסתכלים המומים על הדג המלוח, הדג המלוח מגהק בשביעות רצון,

אנחנו מושכים בכתפינו ואוכלים.