עברת אותי, עברת, עברת... הוא חשב במרירות בעודו יושב על האסלה. אין לי רגל ויד... סתם, סתם הוא ישב על האסלה, הוא לא היה צריך לחרבן. אבל בכל זאת הוא ישב עם תחת חשוף למים למטה, כי לא מצא דרך אחרת לשבת על האסלה. תאריכים, תאריכים, אני לא זוכר... הוא מלמל בין לבין כשהוא תופס בראשו, מליט פניו, מגלגל את עיניו. אני חושב שאני אסע רחוק מ-פה... למרפסת. והוא משך על עצמו את מכנסיו, ויצא למרפסת לעשן סיגריה. אני חושב שאני רואה את הירח... הוא חשב מסטול, ואז ציין לעצמו שהוא אכן רואה את הירח. לפחות משהו מסתדר. האם הירח רואה אותי? מסופקני... הוא כיבה את הסיגריה וישב בנוף העירוני שלו - כתלים, ותמונות, שולחן, כיסאות ומיטה, שידה, ספרים... טלוויזיה שלא עובדת. אני חושב שאני אמצא לי תחביב, הוא חשב ביגון קודר. אולי אצייר על הסדינים ציורים כשאני נח בתוכם... והוא התחיל לבכות. די לך תינוק בכיין, הייה לוחם אמיץ, צא גאה אל החיים, ותכבוש אותם בסערה. הוא הכין לו כוס תה, ועשה סערה בכוס תה. כן, אכן סערה בכוס תה זו הייתה, לאף-אחד לא אכפת מאיזה זקן שמרחם על עצמו. ובעצם למה, אם יש כל-כך הרבה אנשים, עם כל-כך הרבה צרות. טוב, נדבר לעצמנו, ואולי זה יעזור.
הוא נרדם, וזו הייתה השינה הטובה ביותר שלו מזה זמן רב. התה התקרר על השולחן, הירח צלל לקראת הזריחה, אנשים קמו ואמרו תודה, וכשהתעורר שכח על מה הייתה ההמולה. בוקר טוב.