כשיש מה להגיד

סיגריה כבויה ביד,

וקטע כזה שכולם הולכים לבית-הכנסת להתפלל כל הלילה

אנשים מנהלים דיונים "אינטלקטואלים" על מסך המחשב שלי,

ובחור בגופייה מחפש סיגריות שנשאר מהן משהו,

בין השיחים על האדמה הרטובה מתחת לחלון שלי

אני מתעורר ושותה קפה בוץ,

ןכל היום שיהיה ואיך הוא יתנהל תלוי רק בי,

וב-מה שאעשה

אנשים אומרים לי שהם משתגעים,

ואני לא יודע אם הם סתם מתבכיינים,

או שיש אמת בדבר

אולי ראו סרט מטורף,

והחליטו אחרי הסרט שהם משתגעים,

כי הסרט חירפן אותם

זה מה שסרטים עושים, בשביל זה רואים סרטים,

אם ברצונכם להיות שפויים, אל תראו סרטים

"אבל כולם משוגעים"

החוכמה זה לדעת להבדיל בין המחשבות בראש,

על איך מתנהלת המציאות

לבין איך שהיא באמת מתנהלת

אם הגבולות הופכים מטושטשים - זה שיגעון,

ולא שום דבר אחר

טלוויזיה מטשטשת את הגבולות

היא גורמת לתת-המודע להאמין שמשהו שהוא אינו אמיתי,

הוא אכן אמיתי, למרות שהוא לא

ולכן כל המציאות נראית מעוותת בתפיסה של המוח

תת-המודע לא יודע שזה סרט, הוא חושב שזו המציאות,

ומפעיל את מנגנוני ההגנה שלו, מפני

"המפלצות והדרקונים" שמאיימים עליו, על מי שצפה

אין מפלצות ודרקונים, אבל תת-המודע מאמין ש-כן,

והפער בין הדמיון למציאות נמחק

ככה משתגעים

וכמשתגעים עושים דברים מטורפים,

כמו לחתוך את הגוף, או לבלוע כדורים,

או לעשות סמים

או לדרוס אנשים, כי ראית "מהיר ועצבני"

או לקפוץ מגגות, כי העולם כבר לא נראה ממשי

המציאות מחקה את הדמיון, ולא להפך,

זה למה כל העולם מתנהג כאילו כל אחד חי בסרט.