כשיש מה להגיד

שיר על בדידות

מפי אישה צעירה לבנה עם שיער לבן

ובאיזה מקום יש רכבות עיליות,

דוהרות מעל כבישים רבי נתיבים

אבל פה זה לא יפן ולא סין,

ולחתול שלי אין מה לאכול

אני מנגן דיסקים כל היום והלילה

זרועים בקפה וסיגריות, אוכל מהיר

הזקן היפני והילדה הסינית לא מכירים אותי,

גם אני לא מכיר אותם

אני מכיר את הרחוב שלי,

והשכנים שלי הם לא ממש חברים שלי

הילדים של היום גרים על רכבות ובתוך אוטובוסים.