כשיש מה להגיד

הוא אומר שהוא מת, או לפחות בדרך למות,

ולאף אחד לא אכפת

הרי גם לאף אחד לא היה אכפת כשאימא שלו התכלתה במשך 30 שנה

החיים היפים, החיים היפים, אנחנו ממריאים עם עיסוקים

יש לנו ילדים, סרטים והצגות, והרבה סקס,

אנחנו לוקחים סמים קלים, אנחנו שותים, אנחנו מתמסטלים

הרי אמרנו לו, והוא לא רצה לשמוע

אנחנו לא בייביסטרים ולא אפוטרופוסים

>>>>>>>>>>>>

גרמניה שאחרי המלחמה לא הייתה טובה אליי

הם מדברים כולם גבוהה-גבוהה אבל זוחלים על הגחון

אלפי אנשים נמחקים מדי יום ולאף אחד לא אכפת,

יש שירים יפים ושמחים, יש ליצנים בטלוויזיה,

יש ממתקים והרבה סקס, ובדיחות קרש וחיפוש בכוכבים

אנחנו נשארים עצובים

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

הוא נפל על משכבו בלילות, והמוות הוא מתוק,

מלחש בדיחות סוריאליסטיות לתוך חלומות מומחזים

הכוכבים נופלים והאהבות צונחות כמו קונפטי,

משאירות בוץ-אבק על אספלט הרחובות הקמלים

כולנו עומדים במקהלה, אוחזים ידיים, שואגים מול הרוח הגדולה,

וזרדים עפים ברוח בין ערביים, דוקרים ומזהירים את העומדים מול הרוח

שירים אנחנו שרים, והרבה, והבן-אדם לקח מקל ועלה אל ההרים

רכבת של חושך כמו רכבת לילה לקהיר, כשעשן מתאבך מבעד לחלונות

הילדים מקוששים עצים ומדליקים לעצמם עשבים ושואפים.