כשיש מה להגיד

אני משתין את הממתקים שלי לתוך האסלה

כל לילה אני רואה אותך

תופסת לי את הלב דרך צוהר הנפש,

ומחבקת עד שאני בוכה

אני אומר לך "אל תבכי, אני כבר בכיתי,"

אבל את ממררת, כמו כל הצער שבעולם

אני מתחיל לפחד מנפילת החומה הסינית

קולך תופס אותי שמש אור

כי להבת נר זה משהו מתעתע

אני אוהב אותך יותר מאת עצמי

יש אהבות שאני אוהב יותר מאת עצמי

אבל הלב שלי כמו מצפן,

תמיד קורא אלייך

כשאת מתפשטת בשלולית של דם,

ותולעים זוחלים לך מתחת לעור

כל הלילה אני הוזה עלייך, קדחת של מחשבות,

ועצם קיומך כמו אש בעצמותיי.