כשיש מה להגיד

היא מחפשת את הדרך ללב שלו

הוא מסתגר בחדר

אין שמיים, יקירה, רק מילים כועסות

הם מחפשים כל דרך לשמור אותי חי וחסר אונים

היא שונאת את החיים,

זה לא קל לחיות כשהשמיים נופלים שוב ושוב

הוא מתבצר והולך מכות עם עצמו

השמיים והשדות מחליפים צבעים בכל שעה של היום

הוא אומר שהוא מת, והיא מאמינה

הוא אומר שהוא לא אוהב, והיא לא בטוחה

זה רק מנגנון הגנה מפני החיים שבחוץ,

מפני מפח הנפש והשמות שעשו לו רגשות

הוא קופץ כל יום ויום מהחלון, ואיכשהו נשאר בחיים

הוא גומר אומר לחיות עד שהגוף ייכנע

"אפשר לחיות גם בחוסר שפיות,

אפשר לחיות גם בלי שכל," הוא אומר

אבל למה הוא יצטרך לחיות בצורה כזאת

אף-אחד לא אמר לו מילים יפות בעיניים,

תמיד צועקים עליו, ומדברים רק כשצריכים משהו

הוא כותב את חייו כמו ספר תנ"ך

אולי מישהו, איפה-שהוא, יקרא מתישהו.