כשיש מה להגיד

מרגיש כמו סוף העולם,

כשהיד נעה מעלה מטה על המישורים הרחבים,

ומשרטטת את מפת הדרכים הפוליטית של מעגלי השדים

ואתמול ישבתי וראיתי בטלוויזיה,

שמרגרט תאצ'ר יותר מדי מתה,

וגם הקליפים אמרו לי שהכול זה ממתקים לרגע,

שנמסים ומאבדים את הטעם ברגע ששמים אותם על הלשון

כל הנשים היו פעם ילדות קטנות טיפשות פעורות עיניים,

ובאיזה מובן הן נשארו ככה

אני לא אלקה את עצמי אם מזמינים אותי,

גם אם עולמי עשוי מבועה דקה מאוד,

שמתפוצצת למגע קל

אבל רק תגיד לפוליטיקאי מדופלם שהוא טיפש,

והוא ישנה את כל סדרי העדיפויות שלו כדי להכריז מלחמה

אף-אחד לא חסין, כי בעצם היגיון נשען על רגש,

ומשרת אותו

היגיון לא קיים בזכות עצמו

ואני לא יוצא מהכלל

היא אמרה שהיא מאוד רוצה אותו,

כי יש לו מכונית גדולה וזין מזהב,

והתנהלות של נסיך

אז היא עקבה אחריו בכל העיר,

כדי ללכוד דמותו, כדי להיות קרובה

והיא בכתה,

כי בעולם הוגן לא הייתה בעיה, להיות יחד,

אבל בעולם מוזר זה דברים מוזרים ומשונים קורים,

ואנשים עושים דברים לא הגיוניים,

דברים שהם לא באמת רוצים,

דברים שלא טובים להם

היא צעירה, וקצת חדש לה התגלית כמה החיים עקומים

אבל באמת, אנשים עושים דברים, ולא יודעים למה,

אולי זה כתוב בכוכבים, אולי בגורלות, אולי ברשימות

אולי אין בחירה חופשית בכלל, ואנשים עושים כל חייהם דברים בלי לבחור

נדמה להם שהם בחרו, אבל הם היו מתוכנתים לעשות את זה עוד מזמן,

להגיע לרגע הזה ולעשות בחירה כזאת

כי זה מה שכתוב

ואני שואל אם יש דרך לשנות גורל.