כשיש מה להגיד

בוא אליי, פרפר נחמד, לכפר הנוער בן-שמן,

אנחנו נאכיל אותך הרבה סמים

מפיונרים לעתיד מסתובבים שם ומתלמדים,

איך להיות מפיונרים מהמניין

בכל כוס משקה תמצא סם,

בכל סיגריה תמצא חומר

לא רחוק נמצאת הרפת,

מוקפת שדות בוערים של שמש קיץ

כאן הופכים נמושות לגברים,

הם עובדים כמו קאובואים בשדות החמים,

ואוכלים הלכה למעשה את גללי הכלבים

אתה תישן עם טרקטורים, ותשתה בנזין,

המציאות כמו פלדה מלובנת על העור,

בה כתוב "כפר הנוער בן-שמן" לכל ימי חייך עלי אדמות

אתה תטבע, חבר יקר, בתאוות הבשר והגוף,

ותאוות החומר, הכימיקלים והמרקחות,

בשעה שד"ר להמן מנגן על הפסנתר

אם תצא חי, זכור את המקום כשתהיה נכה,

כי שרדת קן צרעות אמתי,

וזחלת בדם חייך אל ביתך מאשליות הסקס, ההצלחה והסמים,

אל הבית שתמיד היה שלך בין העצים

אבל המוח שלך הוא כבר לא שלך,

המוח שלך הוא של כפר הנוער בן-שמן,

והוא מטורף, נכה ומדמם

כשאתה זוכר את הסכין על צווארך,

את הצעיר ששלף נשק חם והחליט להשאיר אותך בחיים כי

"אני לא אכנס לכלא בגלל זבל כמוך, אתה לא שווה את זה"

את הצעיר שדפק אותך בתחת, את המכשפה שסיממה אותך במשקה,

את העוברים המתים בתוך צנצנות במעבדת בית-הספר,

חורף ללא חימום וקיץ ללא מיזוג כמו קאובואי אמתי

קלינט איסטווד מטורלל הולך בשבילי הכפר,

עם סימן שיגעון עמוק במצחו שהשתילו לו בקרן לייזר,

וחברים שלך שישכבו אתך ויעשו הכול להרוג אותך,

"תטעם מ(הרעל) ממתק הזה, זה כמו סוכריות"

כל המורים והמחנכים והמדריכים ואימהות הבית הולכים לישון,

בבתים הנוחים שלהם,

ובחדרים חם-קר ומלא סמים ואלכוהול,

וילדים עושים אורגיות על השטיחים ומנפצים את הכיסאות,

ויש שלט קטן טבוע בעץ כייאה לכפר, בכניסה -

"ברוכים הבאים לכפר הנוער בן-שמן,"

ולא לאף מקום אחר חוץ ממנו,

כי הדרך מכאן מובילה לגיהינום.