כשיש מה להגיד

מצלצלים שעון קוקייה כל הדרך למיטה משפריצה

הלכה לילה-לילה השינה פורצת דרך אין לה דרך

משתגעת יום ולילה כל יום כולו, פצועה בלי יותר מדי מה לעשות

מתפלשת בדרכי השתן של בעל החיים הקרוי אדם,

יחפה ומבולבלת בלי קשר בין כאן לשם

אנרגיה כזאת קטועה מבולבלת מפוצלת בלי התחלה או סוף

מזריקה סם חיים לתוך וורידים חולים כחולים

ואני אומר לה שהיא גמרה את עצמה,

לא נשאר ממנה כלום

"היית כל-כך יפה ונבונה," אני אומר,

"תראי אותך עכשיו..." אני מלחש בצער מזויף

והיא שומעת זה, רוצה להרוג את עצמה,

כאילו הפסידה במשחק האקס בוקס, והיא רוצה להתחיל משחק חדש

גוזרת את כל שערותיה, מחפשת סכין גילוח לחתוך את עצמה

כמה את יפה ונבונה בטירופך המשגע...

את כל-כך נפלאה לי, יפהפייה משוגעת נפלאה שלי,

בואי נזדיין, נביא ילדים,

אני אוהב אותך.