כשיש מה להגיד

ייסורי גדילה, הבאה ביד של כל תשמישי הגוף

יחידה קטנה בשלה להביא אותה בהפוכה,

מאחורה או מקדימה, מהר או חזק

מתבשלת בשמש בלי יכולת לזוז,

כמו נמלה תחת קרן זכוכית מגדלת,

לאן תלכי? הכול תלוי בך, מה תעשי?

כיצד תשתני?

תרוקני את תת-המודע לתוך דפים,

תכתבי את עצמך לדעת

תבכי, תצרחי, תתביישי, תשרטי,

את כל מה שאלוהים רוצה שתהיי

כשהכוח כלוא - הוא צורח

כשהשדים חוגגים - הם שורטים,

יוצאים בחגיגות מדממות של חזיונות במוח,

והכוח שלהם הוא שפוחדים מהם -

תני להם לדבר,

תכתבי את כל מה שיש להם לומר

את תרצי לרוקן את העט על הדף,

ולירות בו כדורים קליעים לתוך כל העולם

את תרצי לדקור להידקר, והצרחה שלך תהיה אילמת לתוך הכר -

אבל את צריכה לשחרר את מה שיושב לך באחורה של הראש,

גם אם תהיי מבועתת,

כדי שלא ימררו לך הזיכרונות והטראומות את חייך,

גם חטאים וגם חסדים שעשית,

גם מראות יפים וגם מראות נוראיים -

שהתרחשו לך מול העיניים

צריכים לעלות מעל פני השטח,

למען תיערך בהם בדיקה מחדש

כמו לדוג מפלצות מאקוואריום,

כמו להיכנס לעולם החלומות

את צריכה לשבור את קשר השתיקה שיצר מוחך,

ולשחרר אותו, לשחרר אותך.