כשיש מה להגיד

אני חי במציאות מדומה,

כל קוביית קרח נראית לי קרה

אני שולח יד אל האפלה,

ממשש את פנייך הרטובות

את האלה הגדולה,

ממנה נוצרו החיים ואני

את הנהר השוצף,

ממנו מתגלגלים המחשבות

אני יציר דמיונה של נערה,

אני פולס חשמלי בין חיובי לשלילי

אני פולט אחד ואפס

אני חי במציאות מדומה,

כל טיפת מים נראית לי רטובה

אני חי בתוך תוכנה, בתוך מחשב,

כל הקשת מקש נראית לי עקרה.

לא נוח לי בבגדים שלי,

בכלל לא נוח לי בגוף שלי

אני חושב שאני בכלל דג, מה אני עושה בגוף של בן-אדם?

אולי אני דג שחולם שהוא בן-אדם,

אז זה סיוט, להתעורר מהר.

אני הגבר המגחך

אין לי מושג מה את אומרת,

אבל אותי זה מצחיק

כאילו זה מן דיבור כזה של בנות,

עם מילים בלעז', והרבה ראשי תיבות,

מונחים של סרטי קולנוע, מילים של ניו-יורק,

שנזרקות לאוויר בדרך אגב

אני לא ראיתי את הסרט שאת ראית,

ואני לא מיומן במונחים המיניים של הדברים,

אין לי מושג לאן את מכוונת את השיחה,

ומה אני אמור להגיד לפי התסריט,

(כי לא ראיתי את הסרט)

זה לא מצחיק, ולא מסקרן, ולא מלהיב,

אפילו לא מגרה מינית

אפילו המילה "בורקס" מגרה יותר מהמילה -

"סטראפ און" - שזו מן מילה כזאת של משהו

שבנות ממש רוצות להשתמש בו על גבר,

אני לא יודע בשביל מה, ומה זה בכלל...

תעזבי אותך מהשטויות האלה,

בואי נאכל בורקס גבינה מבצק עלים,

ונראה ב-וידיאו "חגיגה בסנוקר",

או "טעות במספר" או "צ'ארלי וחצי",

אחרי זה תעשי לי הרבה "סטראפ און" עם העיניים המשגעות שלך...

אנחנו אומרים בוקר טוב,

גם אם הוא טוב או לא

מקלחת מחייה את הנפש, כוס קפה

לאונרד כהן בדיסק שעושה היום הכי טוב

אנשים... הולכים מ-פה לשם לפה,

אני רואה אותם דרך החלון

מה בסך הכול הם רוצים?

מה שאני רוצה, מה שכולם רוצים

בגדי עבודה מטונפים בימי חול,

וכפות ידיים מלאות שמן מכונות ועפר

וביום שבת כמו מלאכים, עם בגדים לבנים,

כיפה גדולה על הראש

הולכים אטי ומהורהר, ומודים לשם, על מה שיש

העולם הזה מלא דם ורוע וציניות,

אבל החיים האמתיים מתרחשים ברחוב

אדם מציע לחסר-בית שווארמה שקנה זה עתה,

ומיד פונה לקנות לו חדש

תאכל, איש טוב, לא אכפת לי לשלם עוד עשרים שקל למנה.

אני מצטער עולם אכזר, אבל אני עוזב אותך היום

היום הלכתי למכולת לקנות סיגריות...

אני מתבייש לספר

בדרך ראיתי בחורה חשופת רגליים,

היא כמעט הוציאה לי את העיניים

לא רציתי שהיא תוציא לי את העיניים,

וראיתי גם שעובדיה הזקן מתקרב,

והוא פצוע מלחמה, וצולע,

והעיניים זה כל מה שיש לו

אז הורדתי מהר-מהר את החולצה,

וניסיתי לכסות את רגליה של היפהפייה

והיא בעטה לי בפרצוף

וירד הרבה דם

היא לא התכוונה, היא פשוט נבהלה,

ואחר-כך מאוד התנצלה,

ולא עזבה אותי עד שטיפלו לי בדימום

אבל עובדיה הזקן הצולע ראה את הרגליים שלה,

ועכשיו בטח יצאו לו העיניים, והוא עיוור

אני מצטער שככה זה יצא,

מאוד השתדלתי, עובדיה

אני הולך לשכב במיטה עד שאני אמות,

אני גם לא רואה כל-כך טוב מאז שהבחורה עם הרגליים דאגה לי,

ויש לי בעיות עם הבולבול מאז, הוא כל הזמן מזדקף

אני חושב שאני צריך רופא.

אחות!

XXX

חצ'קל איש מוסד מקבל פלשבק מהילדות,

בבית אבות רומני בחולון.

יפהפייה כמו טיפת מים זכה שמטפטפת משיבר מטונף,

בצד דרך אדמה רטובה של פרדס שלא עלה יפה

יהירה וענווה כמו פרח לבן הפורש כותרתו בלילה,

לאור ירח חיוור המסתנוור אף מזוהרו של הפרח

דומה ל-

גורס אשפה, גורס אשפה, גורס אשפה,

המעבד זבל ליהלומים

אבל באותו אחה"צ את לא רצית אותי,

ואני לא רציתי אותך אם אינך רוצה אותי

לכן כל אחד הלך לדרכו,

זה ימינה, זו שמאלה

זה למטה, זו למעלה

זה קדימה, זו אחורה

דרכנו לא נפגשו,

משמע היו קווים מקבילים

את הכוכב שקטפתי הטמנתי בכיסי,

ולאור הירח צעדתי על משעול של אבני זהב קטנות

ולימיני הר נישא עטוף בכפור,

ולשמאלי גיא מוריק רחוץ בשמן שמש

ומעל ראשי אהבתי שלא נגמרת,

אף בהצלפות שוטים ומגלבים

על הדרך נעצרתי, וקראתי לאלוהיי

לא היה צורך לקרוא, כי הוא תמיד כאן,

רק תביט

השמש באותו הבוקר בהקה כמו כתר זהב,

כתרה של הבריאה.