כשיש מה להגיד

בן-אדם צריך להגן על הילד היוצר שלו

הילד הזה מפונק ואנוכי, ותמיד אומר את האמת,

אך בד בבד הילד הזה אוהב לשחק,

והוא משחק משחקי יצירה

הילד הזה לא אוהב אנשים מעשיים בתחומי היצירה שלו

הילד לא אוהב כשמרדדים את היצירות העמוקות,

או לוקחים ברצינות את היצירות המשעשעות

הילד מדבר על מוות כאילו זה משחק,

ועל אלימות כאילו זה שעשוע,

ולא אוהב שאומרים לו להתנהג כמו מבוגר,

ולא להתעסק בדברים האלה

הילד אוהב מילים מפרגנות, מילים נעימות,

שאומרות שהיצירה שלו עשתה טוב

הילד לא אוהב מלקות

ילד יוצר שנותנים לו להרגיש אשם,

מלקה את עצמו

זה לא ילד פורה יצירתית

הילד היוצר אוהב שמתייחסים ליצירה בלבד,

ללא משמעויות מוסריות, חברתיות או פוליטיות

ילד יוצר הוא לא עיתונאי

ילד יוצר הוא לא שופר חברתי

הוא ילד שמשחק בלגו על המרבד בחדר שלכם,

או מקשקש על דף

הוא אוהב לשמוע ש-מה שהוא יצר יפה או מעניין,

גם אם זה קשקוש

כי ילד יוצר לפעמים דברים מוזרים,

והוא לא אוהב שדוחים אותם רק כי הם לא מוכרים

הוא רואה את זה כמקוריות ואמנות לשמה

והוא מצפה שיקבלו אותה, גם אם היא מכאיבה

כי יצירה נובעת מתוך החיים

ובחיים יש הכול, אז למה לא באמנות?

תדבר לי סיגריה, סיגריה תדבר

תדבר לי כדור לראש

תן לי לרכב על השור של השטן

>>>>>>>>>>>>>>>>

אני לא מוצא את המילים

איך בגדו בי חבריי

חסכתם לי שלוש שנים בצבא, חה

השתחררתי על סעיף נפשי...

כשאתם טחנתם את הדיונות,

אני שכבתי במיטה והקשבתי לרדיו

כשאתם התחנתם עם מכשפה,

אני שכבתי במיטה והקשבתי לרדיו

כשאתם עשיתם גורים ששלטו בכם...

אני שכבתי במיטה והקשבתי לרדיו

כשאתם עבדתם קשה לפרנס את המשפחה...

אני שכבתי במיטה והקשבתי לרדיו

לכו תזדיינו! מה עשיתי לכם?!

כשאתם מזדקנים עכשיו,

אני נשאר צעיר, חופשי,

בלי מכשפה, בלי גורים, רק אני.

למה את מנסה לדרוך עליי

מה עשיתי לך רע

אני אדם תמים ורודף שלום וצדק

אני גם רגיש

את מכאיבה לי בלב

>>>>>>>>>>>>>>

אולי הכאיב לך משהו שכתבתי

אבל לא התכוונתי אלייך,

אני לא מכיר אותך בכלל

>>>>>>>>>>>>>>

את יכולה אם את רוצה לכתוב מה הפריע לך,

ואולי יהיה לי מה להגיד

את לא יודעת ל-מה אני התכוונתי,

את רק חושבת שאת יודעת,

כי כולם אוהבים להרגיש חכמים...

>>>>>>>>>>>>>>>

אני בן-זונה מנומס למופת,

אני אקרא לך מותק ומאמי,

אם זה עושה לך טוב

כי באמת אין לי שום-דבר נגדך

אבל את החלטת שאני שולל אותך

על סמך מה?

אני דווקא מחבב אותך מאוד

לכן אין צורך לנקום על מעשה ומחשבה שלא היו קיימים

בואי נהיה שולם, מה את אומרת?

את המאמי שלי, את המותק שלי,

ואני אוהב אותך מאוד

כי כזה אני, אדם אוהב כזה

רק תפסיקי לנסות לדקור לי בלב

זה כואב, מתוקה

את באמת רוצה להכאיב לי?

למה?

לא עשיתי לך שום-דבר רע

באמת.

אני בחור מטורף, מה עם שאר הגוף שלך

כשאת הולכת ובאה את נותנת לי את המבט החושי הזה,

אני לא יודע, לא יודע למה

ואת נראית כל-כך יפה כאילו העולם לרגלייך

אני לא יודע מה הולך לבוא, אבל זה כבר כאן

כשאת מסתכלת בעולם מבעד למשקפי השמש,

כאילו את הולכת ובאה על גופי

אני יודע שאני בחור מטורף, ואין לי משהו אחר לעשות,

אבל אני רוצה להתעופף איתך עם האבק

כשאת כמו כשאת כשאת הולכת ובאה

זה רק את ואני, וזה כל-כך נפלא

אני מטה-מטה על הקרקעית,

אני אוהב אותך, בייבי

את חדה כמו סכין גילוח,

ואני הלהב החלוד והקהה שלך

אני מצטער בשבילך שאת מתייחסת לאחד כמוני.

זה אולי נראה שאני צוחקת,

אבל הלב שלי נשרף

אתה לא צריך ללכת כל-כך רחוק בשביל לראות אותי,

אני כאן לידך

אני מתאמצת להגיע אליך כל יום אל המיטה,

מהחדר השני

אני מנסה להגיד לך שהנה אני

אתה שומע חדשות, אני שומעת מוזיקה

אתה קורא עיתונים, אני קוראת ספרים

אתה רואה פורנו, אני רואה קליפים

אתה רושם רשימת מטלות...

אני כותבת שירים

אבל בלילה, בשעה מטורפת,

אנחנו יושבים לאכול יחד

גם אני אוהבת בצל סחוט בלימון,

בצד עם האוכל

גם אני אוהבת את השניצל שלי כמעט שרוף,

או את הבשר עשוי היטב

גם אני אוהבת את הפירה מרוסק גס,

ולא מלוח

גם אני אוהבת את השעועית

אבל...

אתה מדבר כשאתה אוכל, ומצפה שאענה לך

אני לא מדברת בזמן אכילה,

כמה פעמים צריך להגיד לך?

ואני אומרת וחוזרת כשאתה משתעל,

וממהר לשתות מים, (כמעט נחנק...)

"אין מסיחין בשעת הסעודה"

לא לימדו אותך בבית-ספר?

לא לימדו אותך הורים שלך?

"אני לא יודע למה אני תמיד נחנק מהאוכל" אתה אומר

האוכל דווקא בסדר, אתה לא

ואז אתה ממוטט מעייפות, לובש פיג'מה וזוחל למיטה

לשים לך מוזיקה? אני שואלת

"לא," אתה אומר, ושוקע לתוך הדממה

ואני נקרעת מהשקט שמביא לי זיכרונות לא נעימים,

הולכת לחדר שלי ומדליקה את הרדיו...

שם מנגנים הצלילים.

נכתב בלב כבד, בכאב גדול, ביד רועדת,

בקצה גבול הנשימה -

אלפי פיצות רודפות אחרי

אלפי פיצות רוצות לעכל אותי לתוכן

אני צריך את האיש שלי, שייתן לי תרופה

התקליטן מחליף את התקליטים,

"רק שנות השמונים, רק תקליטים."

ואני מרגיש את הפיצה אוכלת אותי מבפנים

מה אני אעשה, אבא,

הייתי רעב, הייתי צריך לאכול

אלפי פיצות רודפות אותי ואני סהרורי

יושב כבד בתוך הרדיו,

"רק שנות השמונים, רק תקליטים."

רוצה לשמוע ג'אז עם ריקי הראל

יושב מסואב ומבואס בתוך כבל חשמלי

את שנות השמונים כבר עברתי, ואין לי זיכרונות טובים

נגני לי ריקי, בבקשה, את אלה פיצג'רלד

נגני לי את בילי הולידיי, את פרנק סינטרה בשנותיו המאוחרות

תני לי את החצוצרה של לואי ארמסטרונג,

תני לי סקסופון.