כשיש מה להגיד

הוא היה גס רוח מאוד

אני לא יכולה לסבול טיפוסים כאלו

הוא רצה שאני אעשה לו דברים

כמו לשטוף לו כלים

אבל אני לא רציתי

הוא אמר שארד על ארבע ואשפשף

את הרצפה, אבל אני לא רציתי

הוא אמר שאני הסיר את כל הבגדים

מעל הקולב, אבל לא היה לי חשק

הוא אמר שאני מדברת יותר מדי, ודחף לי לפה

סנדוויץ' ענק, אבל לא הייתי רעבה

אני גרמנייה טובה, אוכלת רק אוכל מבושל

היו לו פנינים מדליקים בצוואר.

>>>>>>>>>>>

עברית שלי לא טוב, מה אמרת?

מה אומרת לאכול אותה, את מי?

לא מבינה דבר זה, להגיד שוב

לעשות אותה? את מי?

לא מבינה, לא מארץ זו

יכולה להגיד שוב?

לסדר אותה? היא לא מסודרת?

איזה תרגיל? חשבון?

לא מבינה, לא מארץ זו

לעבוד עליה? היא לא בסדר איך שהיא?

ריקנות היא מעשה ריקני מאוד

היא ריקנית עד בלי די

יש לה חלל בבטן,

יש לה אד אוויר

היא משחררת מילים נוזליות לא קיימות

ריקנות היא האני ב-ה' הידיעה

ריקנות היא דרך חיים, מעשה מחשבה

ריקנות היא חוסר משקל, חוסר יכולת לזוז,

חוסר יכולת לדבר, חוסר יכולת לנשום

ריקנות היא אני ואתה וכל אחד ריקני שכמותו

כל-כך כיף להיות ריקני,

כל-כך כואב להיות ריק

כל-כך טוב לי להיות מי שאני,

כשאני ריקני, ואין בי דבר,

מלבד הריקנות עצמה.

אני את אני את אני את

כמו שאני אבן קטנטונת, רובצת

כמו שאני עלה של שלכת, נושר מהעץ

נשימות התנשמת, ארגזים של תחמושת

כמו שאני מתבטל לי וצף, מקיא חצץ, אוכל צדף

כמו שאני ארץ תפארת, מתנחשלת, עטויה שלכת

כמו שאני לא עלם של צדף, לא עלם של קרח, שלח

כמו שאני ארגזים של תחמושת, אנחות של תנשמת, צרורות

כמו שאני -

נופל על הקרח, מתפתל על המזח, נושף בעורפך

כמו שאני לא איש של שקרים, כזבים, תעתועים

כמו שאני דג מלוח, מי גשמים, קרח גרוס, דלי בטון

כמו שאת שאני שאת לא מי שאני, לא מה שציפיתי - ולא התאכזבתי.

למה עזבת אותנו, למה הלכת ממנו...

בבוקר העיר אותי חצב,

אמרתי לו - חצב, חצב, למה אתה מעיר אותי?

פצח החצב את פיו וייאמר -

באתי ממרחקים לחזות בתופעה המדהימה המכונה -

החברה הישראלית. אך כמה שחקרתי בנושא,

לא הצלחתי למצוא ייחוד מסויים.

דווקא מה שלכד את עיניי היה פרפר,

פרפר כחול, על פרח צהוב.

מאוד התרשמתי מהפרפר הזה, ותהיתי,

מה הוא עושה בארץ ישראל.

אז פצח את פיו הפרפר ואמר -

באתי ממרחקים לחזות בפלא המדהים הקרוי -

החברה הישראלית. אך לא מצאתי פלא ולא נעליים,

גרביים דווקא מצאתי, אדומות, בפתחו של אסם בנגב,

בחנתי היטב את הגרביים האדומות,

ולא הצלחתי לרדת לשורש טבען,

אז שאלתי אותם, היי, מה העניינים?

פצחו הגרביים את פיהם האדום ואמרו -

באנו ממרחקים כדי לחזות בפלא הגדול הקרוי -

החברה הישראלית. אך לא היה פלא ולא הייתה חברה,

אבל ראינו טרקטור ישן קשור למוט ברזל עומד באמצע שדה.

לא ידענו למה הוא עומד, ומה רצונו.

ניגשנו אליו ותהינו על קנקנו.

אז פתח הטרקטור את פיו ואמר -

באתי מרחוק לחזות בדבר הזה הקרוי ארץ ישראל,

אך לא ראיתי בכך דבר מעניין במיוחד,

לכן דהרתי בשדות, וזרעתי הרבה שעורה,

אבל הזדקנתי, והגלגלים שלי נשחקו,

והמנוע כבר לא סוחב בעליות, וגם הצבע דהה,

לכן החלטתי לנוח ליד עמוד, אך שם קשרו אותי.

לא נותר לי אלא לדבר עם הירח.

בהתחלה הירח לא רצה לדבר, כי הוא היה סנוב,

אבל אז הוא פצח את פיו ואמר -

באתי מרחוק...

גיל 45 נחשב מופלג באותה התקופה... 

הוא מת מ-חץ בכתף

היו איתו חומרים מזרזים בעירה

אבן צור, חומרי עזרה ראשונה

היה לו חיידק בקיבה,

שבין היתר עזר לו לעכל בשר נא

הוא היה רגיש ללקטוז,

והיה לו לחץ דם גבוה

היה לו גרזן, שנחשב יקר באותה התקופה

בגדיו היו עשויים מעורות של 5 בעלי חיים שונים

הוא היה בין שוכני המערות של האלפים

הוא נרצח מ-חץ בכתף,

לפני 5 אלף שנה, בגיל 45,

גיל מופלג לאותה התקופה.

עברת אותי, עברת, עברת... הוא חשב במרירות בעודו יושב על האסלה. אין לי רגל ויד... סתם, סתם הוא ישב על האסלה, הוא לא היה צריך לחרבן. אבל בכל זאת הוא ישב עם תחת חשוף למים למטה, כי לא מצא דרך אחרת לשבת על האסלה. תאריכים, תאריכים, אני לא זוכר... הוא מלמל בין לבין כשהוא תופס בראשו, מליט פניו, מגלגל את עיניו. אני חושב שאני אסע רחוק מ-פה... למרפסת. והוא משך על עצמו את מכנסיו, ויצא למרפסת לעשן סיגריה. אני חושב שאני רואה את הירח... הוא חשב מסטול, ואז ציין לעצמו שהוא אכן רואה את הירח. לפחות משהו מסתדר. האם הירח רואה אותי? מסופקני... הוא כיבה את הסיגריה וישב בנוף העירוני שלו - כתלים, ותמונות, שולחן, כיסאות ומיטה, שידה, ספרים... טלוויזיה שלא עובדת. אני חושב שאני אמצא לי תחביב, הוא חשב ביגון קודר. אולי אצייר על הסדינים ציורים כשאני נח בתוכם... והוא התחיל לבכות. די לך תינוק בכיין, הייה לוחם אמיץ, צא גאה אל החיים, ותכבוש אותם בסערה. הוא הכין לו כוס תה, ועשה סערה בכוס תה. כן, אכן סערה בכוס תה זו הייתה, לאף-אחד לא אכפת מאיזה זקן שמרחם על עצמו. ובעצם למה, אם יש כל-כך הרבה אנשים, עם כל-כך הרבה צרות. טוב, נדבר לעצמנו, ואולי זה יעזור.

הוא נרדם, וזו הייתה השינה הטובה ביותר שלו מזה זמן רב. התה התקרר על השולחן, הירח צלל לקראת הזריחה, אנשים קמו ואמרו תודה, וכשהתעורר שכח על מה הייתה ההמולה. בוקר טוב.