הכי קל זה להגיד שאנחנו בסדר..
השאלה שעולה לי היא אם אנחנו באמת בסדר.. 

וזאת לא שאלה שעולה מתוך דעה שמאלנית או מתוך אמונה שאנחנו פועלים לא נכון.. 
פשוט לא ניראה לי הגיוני שכולם חושבים שאנחנו לא בסדר ורק אנחנו לא רואים את זה.. 
אז אולי לא מספרים לנו הכל?
וזאת מחשבה שמפחידה אותי..
איך זה הגיוני שהרגנו 260 ופצענו 1000 ומשהו אנשים, וזה ממש לא משנה לי אם הם לא בצד שלנו, הם עדיין בני אדם, ולפי מה שמפורסם, 80% מהם אזרחים, איך זה הגיוני שעם המספרים המטורפים האלה אנחנו עדיין בסדר? 
וזה כ"כ קשה לי להגיד את זה.. באמת.. 
אני מפחדת לגלות עוד דברים, כי אני מפחדת לשמוע שאנחנו עושים דברים שלא חשבתי שאנחנו עושים.. 
אני מתביישת לראות שיש אנשים משלנו שמגיבים בצורה שלהם
אני מתביישת לראות איך במקום להיות מלוכדים, כי אנחנו אוכלים לא מעט חרא בימים האחרונים, הדבר שאנחנו עושים זה גם לריב עם עצמנו.. ולצרוח ולהתעצבן ולהרביץ..
אנחנו מאבדים את העשתונות.
אני מפחדת עלינו, מפחדת לשמוע ולפתוח את העניים למה שהפכנו להיות..

ומצד שני, אולי אנחנו לא בסדר כי אי אפשר להיות בסדר במצב הזה?
יש דרך אחרת להשיג קצת שקט אמיתי?

 אני מבולבלת לגמרי, לא יודעת מה אני חושבת, רק רוצה שזה כבר יסתיים..

 

שיבואו כבר..