הניתוק הזה שסובב פתאום את כל העולם שלי, אני מרגישה כחלק נפרד מכל מה שנמצא סביבי. אני מסתכלת על מי שהייתי פעם וזה מרגיש לי כמו בן אדם זר. אני לא רואה את עצמי עכשיו מתנהגת, חושבת ופועלת כמו פעם, ורק שאלה אחת מתרוצצת בראשי, לאן כל זה נעלם? 

אני מסתכלת על האנשים שפעם היו ממלאים את החיים שלי ולא רואה שום דבר במשותף כיום. איך היינו כל כך קרובים ועכשיו אנחנו זרים? 

זה מפחיד אותי עד כמה הכל השתנה בפחות משנה. לפעמים מפחיד אותי איך אני השתנתי ככה בשנה. איך כל מה שהייתי פעם פתאום נעלם? אני לא רואה את עצמי מתנהגת באותה צורה, אני לא רואה את עצמי עכשיו מצליחה להתמודד עם הסיטואציות של פעם. אני מחפשת בתוך תוכי שרידים של עצמי מפעם ואני לא מוצאת אותם. 

אני לא מרגישה שהשינוי הזה הוא לטובה. אני נאבקת כל יום מחדש להחזיר חלק ממני אבל כל פעם מחדש אני רק מתאכזבת. אני לא אוהבת את המקום שאני נמצאת בו עכשיו. אני לא אוהבת את זה שלא משנה כמה שאני מנסה, שום דבר לא מצליח. אני מרגישה כל כך אבודה.

זה היה אמור להיות אחרת.