אני חושבת שהמערכת יחסים האחרונה שלי השאירה בי כתם. אני מוצאת את עצמי עוברת שעות בראש על סיטואציות ומנסה להבין מה גרם לי להישאר, מה בדיוק גרם לי להישבר. וזה לא שהיה תמיד רע, אבל זה שאב ממני כל כך הרבה אנרגיה נפשית ואפילו לא באמת נשבר לי הלב.
ושוב אני שוברת את הראש שעות, מנסה להבין את ההתנהגות שלי, מנסה להבין את הבחירות שלי ואיך יצאתי משם כל כך שבורה כשהפסקתי לאהוב לפני שנים. האם בכלל אהבתי?
מפריע לי להודות שנשארתי שם גם כשלא הייתה אהבה. מפריע לי להודות שיצאתי כל כך מצולקת ללא סיבה. אולי אם יכולתי להגיד שסירבתי לראות כי אהבתי, אבל למען האמת שבחרתי להיות עיוורת ללא סיבה.
אז מה זה אומר עליי שלא מצאתי את הכוח לעזוב לפני? מה זה אומר עליי שזה היה בסדר מבחינתי להישאר? איך אני ממשיכה מכאן?
כואב לי להודות עד כמה נזק הקשר הזה עשה לי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
