הייתי צריכה להכין לו"ז של יומיים מהשבוע שלי בשביל איזה קורס מטופש שאמור ללמד אותי איך להצליח עם כל העומס של הלימודים לתואר. אחרי שסיימתי להכין את זה הבטתי בזה כמה שניות והרגשתי כל כך עלובה.  יומיים מהשבוע שלי מסתכמים בלימודים, זמן פנוי שאני מבלה בבית ועוד פעם לימודים, וזה לא שונה משאר השבוע שלי. זה מתסכל אותי שחיי החברה שלי מסתכמים בשיחות קצרות במסדרנות ונסיעות עם המשפחה. מסתכל אותי לראות בסופשים את כולם מבלים והיציאות שלי מסתכמות בללכת לאיזו מסעדה שקרובה לבית. אני נמצאת בעיר שתמיד חלמתי לחיות בה ולאט לאט החלום הזה מתפוצץ לי בפנים. כשאני סוף סוף מכירה אנשים זה תמיד מסתיים בזה שהם מעוניינים ביותר מידידות ואני פשוט לא מעוניינת. אני באמת מנסה אבל זה פשוט לא הולך לי. בודד לי. אין לי למי להגיד את זה, אין לי עם מי לחלוק את הרגשות שלי אז אני חוזרת על זה כאן כל פעם מחדש וזה מתסכל אותי עוד יותר.