מה עושים כשאתה נמצא במקום שרצית אבל שום דבר לא מסתדר כמו שצריך?
מה עושים כשהיו לך כל כך הרבה חלומות ותקוות אבל הכל מתרסק לחתיכות קטנות?
מה עושים כשאתה מאבד כל דבר שחשבת שהיה לך בחיים?
מה עושים כשאתה מוקף בכל כך הרבה אנשים אבל מרגיש הכי בודד בעולם?
מה עושים כשהאנשים שהערצת מאכזבים אותך פעם אחר פעם, איך לומדים להסתכל להם בעיניים מחדש?
מה עושים כשיש בפנים כל כך הרבה כאב אבל כל מה שאתה מצליח להוציא מהפה זה שהכל בסדר?
מה עושים עם כל ההבטחות שלהם שלא שווים כלום?
מה עושים עם כל מה שאתה רוצה להגיד אבל אתה לא מסוגל להרכיב משפט שיכיל את כל הדברים?
מה עושים כאתה שם לב שעברה שנה שלמה ואתה תקוע באותו מקום, אם לא יותר גרוע?
מה עושים כשאתה כל כך רוצה שיהיה לצידך מישהו שיתמוך אבל אין אף אחד?
מה עושים כשאתה נמצא שנייה לפני ההתפרצות? 

אני עוד שניה מרימה ידיים. 

יש לי כל כך הרבה מה להגיד אבל אני פשוט לא מוצאת את המילים הנכונות שיתארו את כל הבלאגן שהולך אצלי. 

אני שונאת אי סדר ועוד יותר שונאת את זה שאני לא יכולה לעשות עם זה כלום.

אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי בתוך כל הסיטואציה הזאת. אני נאלצת לשקול כל צעד קטן שלי ולרוב אני פשוט מוותרת בשביל למנוע חיכוכים וויכוחים מיותרים. אבל כמה עוד אני יכולה להשתיק את עצמי מבלי ללכת לאיבוד? 

"just keep going" זה כל מה שאני עושה כל התקופה הזאת, אבל לאן להמשיך ללכת בדיוק? 

התעייפתי.