לעבור לפה הייתה המטרה שלי מאז ומתמיד. תמיד דיברתי על זה, תמיד חלמתי על זה ותמיד תכננתי איך החיים שלי יראו כשאהיה פה. והנה אני כאן, ומשום מה אני לא באמת נהנית מזה. אני מוצאת את עצמי משוטטת ברחובות, מסתובבת במעגלים ושואלת את עצמי את אותה השאלה אלף פעם.
"מה עכשיו?"
יש לי תוכניות לעתיד, אני יודעת שהצעד הבא שלי זה ללמוד ולאחר מכן למצוא עבודה ולהתחיל לאט לאט לבנות את החיים שלי. כל הדברים המובנים מאליו. אבל זה לא באמת עונה לי על השאלה.  

מה אני הולכת לעשות עכשיו?

הסופש הזה היה לי סוג של GETAWAY בשבילי. קצת התרחקתי מהכל ולרגע אחד שכחתי מכל הבעיות היומיות שלי. הרשתי לעצמי להשתחרר ולהנות מבלי לחשוב יותר מידי. הבחור החדש מקסים, הוא דואג,מצחיק ויודע תמיד מה לומר או לעשות. אני לא צריכה לדאוג לכלום. בילינו יחד יומיים שלמים שבהם פשוט נהניתי. הרבה זמן שלא צחקתי ככה. 
הוא הדליק מוזיקת CHILLOUT ונשכב לידי בחיבוק. לרגע באמת הכל הרגיש לי כל כך רגוע ושלו, עד שאיזה שיר שהתנגן הזכיר לי אותך. זה פשוט בא לי בבום, כמו סכין שנכנסה לי אל הלב. למה אני לא מסוגלת להוציא אותך מהראש? למה אני לא מסוגלת להמשיך הלאה? הרי טוב לי איתו. למה כששכבתי לידו נזכרתי במגע שלך וזה היה כל כך חסר לי? 
אני מנסה להמשיך הלאה וכל פעם אתה מוצא את הדרך חזרה אל המחשבות שלי. אני מתגעגעת אלייך. אני רוצה להרגיש אותך בפעם אחרונה. אני רוצה שתעטוף אותי בידייך כמו שהיית עושה תמיד כשהיינו שוכבים אחד ליד השניה לילות שלמים. אני רוצה להתרומם על קצות האצבעות ולנשק אותך בעדינות על השפתיים. אני רוצה שתסתכל עליי במבט האוהב שלך בפעם האחרונה. 

אתה חסר לי. בבקשה תן לי את הכוח לשכוח.