אני כל פעם טומנת את הראש בבוץ הזה קצת יותר. נותנת לעצמי להתמלא במחשבות שמעולם לא היו שם קודם. אני באמת מאבדת את זה.
בתקופה האחרונה הביטחון העצמי שלי נרמס לגמרי. כל התקוות, השאיפות והחלומות נעלמו להם, פתחתי עיניים והבנתי שזה אף פעם לא יהיה שלי.
כל כך הרבה דברים עוברים לי בראש שאני פשוט מפחדת להעביר את זה לכתב, הרי ברגע שאכתוב את זה לא אוכל יותר לברוח מעצמי. אבל מצד שני, כמה אפשר לטמון את הראש בחול, כמה אפשר להעמיד פנים? הכל אצלי פגום.
אני לא הבחורה הזאת שהייתי רוצה להיות.
אני אף פעם לא אהיה וזה אוכל אותי מבפנים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
