אני קצת שיכורה עכשיו וכל מה שאני חושבת עליו זה על הרגעים שלנו יחד, על איך שאני נופלת אל החיבוק החם שלך.

אני תוהה לפעמים אם זה בכלל אפשרי לצאת מקשר כל כך ארוך ולהתחיל מחדש הכל עם בן אדם אחר. תמיד נתקלתי באנשים שיוצאים מקשר אחד ונכנסים לקשר אחר מבלי לחשוב אפילו אבל משום מה רק אני מוצאת את עצמי חושבת עליו ולא נותנת לשום בחור חדש סיכוי.
איך זה אפשרי בכלל למלא את החלל הזה בבחור חדש כשהראש והלב עדיין נמצאים רחוק מכאן? איך זה אפשרי בכלל פשוט להתעלם מההשפעה של אותו בן אדם שהיה הכי קרוב אלייך מכל הבחינות? איך זה אפשרי לחוות כל כך הרבה רגעים עם מישהו חדש מבלי להיזכר? הרי אלה היו הרגעים שלנו. מה שווים הרגעים האלה אם אפשר לחוות אותם שוב ושוב עם אנשים שונים?
אני תוהה לפעמים מתי מתחילים לשכוח, מתי זה יהיה אפשרי להמשיך הלאה מבלי להסתכל לאחור ולהתמלא בגעגועים. איך מפנים את המקום בלב לבן אדם חדש? איך ממשיכים הלאה?
באמת שניסיתי אבל אני תמיד מוצאת את עצמי מחפשת את המגע שלו, אני תמיד מוצאת את עצמי חושבת עליו. שנאתי כל רגע אינטימי עם הבחור החדש כי הוא לא היה הוא, הרסתי כל רגע כייפי שלנו כי המחשבות במהרה גלשו אל ההוא. התקדמתי פיזית אבל נפשית ברחתי אלף צעדים אחורה. אליו.

מתי מפסיקים לאהוב?