מחשבות

קשה שהוא רחוק ואני לא רואה אותו יותר, לא כיף לחשוב עליו ולא לקבל תשובה ממנו או איזה משהו קטן שהוא פה, 
קשה שלקחו אותו ממני ואין לי את האפשרות לקחת אותו בחזרה, קשה שזה האדם הכי קרוב שהיה לי ואהבתי באמת, זה לא נראה ראלי בכלל כשלפני שנתיים שלושה חודשים ועשרים ושניים ימיים לקחו אותך ממני כשאני הייתי רק בת 14, מאותו רגע השתנתי נגמרה הילדות שבחיים והבנתי מה זה חיים אמיתים, הבנתי שבכל רגע אדם שאני אוהבת יכול ללכת בלי לומר מילה, שכל דבר זה דבר עם משמעות, שצריך לחיות את הרגע הנתון, את הרגע שאני בונה לעצמי, ולדעת מה אני רוצה ממני ומהעתיד שלי,לדעת מה הכיוון שלי,ולנסות כיוונים שונים וחדשים.

קשה שאתה רחוק ואני רואה אותך יותר, אבל אני יודעת שאתה עכשיו יותר קרוב אלי מאי פעם אחרת כי אתה תמיד צופה בי ותומך בי כל רגע שאני פה למטה.

אז אבא ,אני מתגעגעת.

אז החופש הגיע אבל לא באמת, אולי סיימתי עכשיו את יא' ויש לי חודשיים חופש שהם לא באמת,

זה אולי חופש מבצפר אבל לא מהחיים, עדין נעבוד, נלמד ונחיה

עוד כמה שעות בודדות אני אלך לעבודה המחורבנת שלי בשביל להרוויח כסף מהצד בשביל להנות בסופשים ולחופש,

חופש אמור להיות ללא דאגות ורק להנות, לנסוע סתם ככה עם חברים לשום מקום ולהנות מהרגע, בחיים שלנו היום אנחנו רק דואגים ורוצים יותר ויותר,

מה שאנחנו באמת צריכים זה לנוח לרגע לנשום ולשכוח מהכל כי בעצם אנחנו רק אנשים שמגיע לנו קצת מנוחה לפני החיים האמיתים :)