"מפקד!" קסנדרה שמעה בפתאומיות. היא הסתכלה מסביבה והיא ראתה חדר ריק ולבן מלא בנעירים ובנערות בערך בגילה. היא לא הבינה מה היא עושה שם, והיא לא זוכרת כלום - כאילו הייתה שקועה בחלומות כל השנים האלו, היא אפילו לא יודעת את שמה, ומי היה בכלל. הדבר היחיד שידעה הוא לדבר. "המפקד!" שמעה קסנדרה עוד פעם "שלושה נערים הגיעו לגיל עשרים, לשחרר אותם עכשיו?" "כן" איש אחר אמר, כנראה המפקד. דלת החדר נפתחה וקסנדרה עצמה את העיניים, היא ידעה שזה יהיה מסוכן אם יראו אותה בעיניים פתוחות, היא הבינה את זה בעצמה, לא ברור איך. היא שמעה את אותו האיש שידבר מתהלך לו בין הנערים והנעורת שבחדר וקורא את שמותיהם. קסנדרה פתחה את עינייה, ולמזלה האיש עמד עם הגב אלייה. האיש היה עם חליפה לבנה ושיער שחור וקצר, וקסנדרה לא ראתה את פרצופו. האיש הלך לקצה החדר והוציא שלושה חפצים מחודדים עם נוזל ירקרק בתוכם שקסנדרה לא ידעה מה הם. הוא צעד לעבר הנערים והצמיד להם כיסויי שחור לעיניים וכיסוי אפור לפה. הוא לקח את החפצים המחודדים ותקע בעורם של כל שלשות הנערים שבינהם נערה אחת ושתי נערים. גופם של הנערים ניהיה רפוף, וקסנדרה הבינה שגם הם לא יודעים כלום, כי אם היו יודעים, הם היו מנסים לצעוק. הוא לקח את שלושת הנערים איתו וסגר את הדלת. קסנדרה קמה מהמיטה שעליה שכבה כאשר התעוררה. היא קמה לאט מהמיטה, היא צעדה בשקט לכיוון הדלת, אך כאשר הייתה קרובה לדלת משהו התקיל אותה,קסנדרה מעדה על קסולה ונפלה. קסנדרה נפצה קלות בראש, וקמה עוד לפני שיכלה לאבד את הכרתה. היא קמה בזהירות וקיבלה כאב ראש שחלף לה במהירות בראש. היא התחילה לנשום בכבדות, ואז התחילה לראות מילים החולפות מול עיניה במהירות והצליחה להבין את כולם. "קסנדרה, בת 19, מועמדת לאנשי הממלכה" מילמלה לעצמה, ואפילו שאף אחד לא חלק את המידע הזה איתה היא ידעה, ולא מובן מדוע. "אני כלואה" היא מילמלה לעצמה שוב. היא נשכבה על מיטתה שוב למקרה שיראו אותה, היא לא ידעה למה היא שם, אך היא רצתה לצאת.
דלת החדר נפתחה שוב וקסנדרה עצמה את עיניה שוב במהירות. "האיתות בא מפה" אמר קול של איש מבוגר. "מפה? אתה בטוח?" אמר קול של איש אחר "כן" הוא החזיר לו תשובה. החדר ניהיה שקט. "אז קח את שלושתן" אמר הקול השני. קסנדרה שמעה קול רעש חזק שניות ספורות לאחר שהאנשים דיברו, זה היה נשמע קול ירייה. ליבה התחיל לדפוק, אפילו שלא ממש הבינה מהו קול ירייה, היא פתאום ידעה שהולכים לירות בה, אבל גם את זה אי אפשר להסביר. עוד קול רועש נשמע הנשמע כמו ירייה. "טוב, אחרונה" אמר הקול השני. קסנדרה רצתה לכסות את עצמה בידייה אבל ישעה שאם תזוז ירו בה גם ככה, אז החליטה לא לעשות כלום. דמעות עלו אצל קסנדרה אבל היא התאפקה לא להראות אותם כדי שלא ידאו שהיא חיה. קול רועש אבל פחות מירייה נשמע. "נגמר, אני הולך להביא עוד" אמר אחד הקולות. "הנה" קסנדרה שמעה אותו קול עוד פעם. היא שמעה קולות בוקעים מתוך המסדרון. "מה זה?" שאל אחד הקולות "כלום" האחר ענה. קסנדרה לא שמעה כלום מצד האנשים שהם כנראה עבדים של המלכה, שהבינה על קיומה, ולא ידעה זאת מקודם אפילו שידעה איכשהו שהיא מעומדת להיות אחת מאנשי ההמלכה, אך במסדרון הרעש התגבר. עוד שתי קולות מהירים של ירייה נשמעו, אבל לא ירו בקסנדרה, לפחות היא לא הרגישה כך. "פתחי עיניים" שמעה קסנדרה קול של אישה. היא ידעה שאנשי הממלכה לא יכולים לדבר ועבדי המלכה הם זכרים בלבד, אז היא בטחה בקול ופתחה את עינייה. היא ראתה נערה בידיוק בגילה הלובשת אותה כותנת אשר היא בעצמה לובשת. "בואי איתי" היא אמרה, "מה?" קסנדרה שאלה "אין זמן להסברים" הנערה אמרה והמשיכה "אני אספר לך בדרך, פשוט בואי מהר לפני שהם יתפסו את שנינו וירו בנו." הנערה אחזה בזרועה של קסנדרה, המסתכלת על שני עבדי המלכה שהנערה ירתה בהם והצילה את חייה, זאת הייתה עוד סיבה למה קסנדרה הייתה יכולה לבטוח בה ולבוא איתה. אך היא פחדה בכל זאת, גם ממנה, וגם מהעובדה שיכולים לתפוס אותה. איכשהו הכל התחיל להתחבר אצל קסנדרה בראש אפילו שלא ידעה חיים קודמים, ואפילו שלא ידעה הבינה קצת מה קורה סביבה, ממי היא בורחת, מי היא, איפה היא נמצאת, רק לא ידעה מי זאת הנערה הזאתי ולמה היא הצילה אותה. קסנדרה רצה אחר הנערה. "מה השם שלך?" היא אמרה "נייט, ושלך?" "קסנדרה" היא אמרה והמשיכה לרוץ. נייט פתחה אחד מהחלונות וטיפסה עד לשם כשאר הושיטה יד לעזרה לקסנדרה. הם ברחו מהממלכה לתוך היער, הם המשיכו לרוץ עד שהגיעו לנקודה מלאה עצים ואי אפשר לראות אותן בינהם.
"אני מועמדת להיות אחת מאנשי הממלכה גם, כמוך" אמרה נייט, "מאיפה לך לדעת שהתעוררתי?" קסנדרה שאלה, "אפשר לדעת, התעוררתי לפניך, ואין עוד כמונו.. בינתיים." נייט אמרה. "המלככה תחפש אחרינו" התחילה לדבר נייט שוב והמשיכה "את יודעת מי זאת המלכה?" "כן" קסנדרה אומרת, סבתה של המלכה השטלתה בעזרת אנשי הממלכה, על העולם כולו וכך המלכה כיום היא מי שהיא. היא שולטת על כולם, ומגבילה אותם לדברים מסויימים. לאנשי הממלכה אסור לדבר, בגלל שבעזרת הידע העצום שלהם, הם יוכלו לחלוק אות סודות העולם שהם מכירים עם אנשים, והם יוכלו להוריד אותה משלטונה. את האנשים שמועמדים להיות אנשי ממלכה היא שומרת בחדר סגור עד היותם גיל 20, ובזמן שזה קורה מעירים אותם חזרה מהחיים, כמובן שאף אחד אחר לא יכול להעיר בנאדם לחיים, אבל בגלל אנשי הממלכה, המלכה ידעה הכל, רק לא רצתה שלום לעולם, היא רצתה הכל לעצמה. במקום השלום שיכלה היא לעשות בעולם כולו, הייתה אנוכית, בידיוק כמו אמה, וכמו אמא שלה. "אנחנו צריכים עזרה ממישהו, אנחנו צריכים לחלץ את כל הנערים ואנשי הממלכה." נייט אמרה לקסנדרה ההחזירה לה תשובה בפחד "איך?" "אנחנו נוכל לדבר עם מישהו" נייט אמרה, "איך? אם מישהו ידבר איתנו הוא יגלה שאנחנו מועמדות להיות אנשי ממלכה, ויסגיר אותנו למלכה" הידע של קסנדרה התרחב יותר ויותר, והוא בא משום מקום, אף אחד לא אמר לא זאת, כנראה זה חלק מתהליך ההתעוררות של אנשי הממלכה, אבל לאף אחד מאנשי הממלכה זה לא קרה, אז אף אחד לא ידע זאת כדי לעצור את התהליך הזה. "יש כזה דבר, ששמעתי עבדים של המלכה מדברים על זה בידיוק כאשר התעוררתי. לתקשר דרך חלום. לאנשים שהם לא כמונו יש חלומות רגילים, כלומר אנשים שלא נולדו עם היכולת הזאתי, ויש הרבה מהם ומאיתנו רק אלפים, ומהם מיליונים, יש מחשבות רגילות ושונות, ובעיקר חלומות כאשר הם יושנים בעיקר בלילה, לא כמונו, במקרה שלנו אנחנו ישנו כל חיינו ואנשי הממלכה יושנים שלוש שעות בלבד, זה יכול להיות בבוקר, בצהריים ובערב. אנחנו יכולות לתקשר עם אנשים כאשר הם יושנים. אנחנו בעצמינו, יכולים להופיע בחלומם ולשכנע אותם לעזור לנו בלשחרר אנשי ממלכה ונערים מועמדים." נייט אמרה, קסנדרה היססה ושאלה "אבל אם אנחנו מופיעים בחלומם, כמו שאת אומרת, איך הם ידעו שזה אמיתי?" נייט מחייכת ומשיבה לקסנדרה חזרה "אנחנו יכולים לאתר את הבנאדם שאנחנו יוצרים קשר איתו. אנחנו יכולות לעבור מולם והם יבינו שמשהו מוזר, פשוט צריכים לאתר את הבן אדם הנכון." "אבל איך אנחנו נתחמק מהעבדים של המלכה ונשיג בגדים אחרים חוץ מהכותנות האלו?" קסנדרה שואלת. "הכותנות נראות כמו שמלות, אנחנו נוכל למלא אותם בקצת צבע מן העלים הירוקים האלו, אם מורחים אותם על חומר מוצק או על בד הם נמרחים בקלות ובצורה יפה" נייט אומרת בקלילות "מאיפה את יודעת את זה?" קסנדרה תוהה. "בשלב מאוחר יותר של התעוררות כאשר את מועמדת להיות אחת מאנשי הממלכה, מבינים דברים רק מלהסתכל עליהם, את מבינה באותה צורה, רק לאט יותר בגלל שאת כרגע התעוררת מ"שינה" של 19 שנים.." נייט אמרה במהירות, וזה נראה כאילו תיכננה את הכל במשך שנים, היא עצרה שנייה בשביל לנשום והמשיכה "ושאלתך השנייה, הם לא יזהו אותנו, עבדי המלכה נוטים לזהות אנשי ממלכה לפי הבגדים, אם הם עדיין ב"שינה" ואם הם כבר יותר מבני 20." קסנדרה נשכבה על האדמה ונייט הסתכלה עליה. "את בטוחה שמישהו יסכים לעזור לנו?" קסנדרה שואלת "כן, אם אנחנו נפנה לבנאדם הנכון." נייט אומרת וקסנדרה נאנחת. דברים בראשה לא הולכים בקלילות, לקח לה שנייה לעכל בכלל את הרעיון של להציל אנשי ממלכה, ולקבל מידע חדש ומסובך מנייט כל רגע, וגם מעצמה. כנראה שהמידע הזה תמיד היה שמור אצלה בראש, אפילו שהייתה ב"שינה" עמוקה ולא ידעה כלום אפילו כשהתעוררה עד לנפילתה.
היה שקט ביער שהם ברחו אליו, יותר מידי אפילו, אך הקט נשבר מהר, כמעט נראה שהשקט חיכה עד שהן יסיימו את שיחתן. נשמעה סוג של אזעקה חלשה והתגברה יותר יותר כאשר היא נמשכה. "מה זה?" שואלת ניייט, וקסנדרה מושכת בכתפייה. הם מתחילות לרוץ והאזעקה לא מפסיקה אלא נשמעת יותר. "הם מחפשים אחרינו!" קסנדרה צועקת בזמן שהן רצות עמוק יותר ליער. האזעקה לא עוצרת, היא נמשכת יותר מ-7 דקות, הצליל המחריש שלה כבר נמאס לאוזניהם של קסנדרה ושל נייט וכנראה גם לכל מי שנמצא בממלכה ומסביב לה, כמוהן. קול חזק נשמע מאחוריהן ואש מציתה את היער. נייט מסתכלת לאחור ורואה לפחות 50 נערים ונערות בגילה ופחות אשר צעירים מידי להיות אנשי ממלכה. קסנדרה חושבת שהם רצים אחרים עד שהיא רוה במבט מהיר שהם לובשים את אותה הכותונת. "הם ברחו גם!" נייט צועקת לקסנדרה. עוד כדור אש נופל מכיוון הממלכה. כל הנערים והנערות נופלים על הדשא הרך, והצעקות נשמעות, ה-50 נערים שהתעוררו וברחו הפכו להיות 38 נערים, כי כדורי האש שבאו מכיוון הממלכה היו חזקים מידי. "הם פותחים מלחמה נגדינו" נשמע קול של נער, "מה?" נייט צועקת לו כשאר היא מנסה להתרומם ומגלה כי קצת משערה נשרף. "הם פותחים באש, יש מלחמה נגדינו, הם רוצים שנחזור, הם לא רוצים שאנשים אחרים ידעו את סודותינו כדי שהיא תמשיך לשלוט, הם לא רוצים שלום בעולם אז הם פותחים מלחמה נגדינו!" כולם מסתכים אחד על השני ומבינים מה קורה, זאת מלחמה, והמטרה שלהם זה לשתף את סודיתיהם כדי שאנשים ישתמשו זאת בטובה, ואחרי מאות שנים סוף סוף יהיה שלום בעולם, אף אחד לא ישלוט עליו.
מקווה שאהבתם את הפרק הראשון,
ואני יודעת שהוא ארוך,
אבל בכל זאת תנסו לקרוא ולהגיב.
נרד - פייטרית שכותבת :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
