אליס בארץ הפלאות

השעון המתקתק

כשהייתי קטנה לא שמעתי אותו, גם אם הייתי שומעת וודאי לא הייתי מתייחסת אליו. הוא אף פעם לא עניין אותי. חוץ מצליל מציק באוזן הוא לא באמת קיים,ככה חשבתי. מסתבר- שאם הוא צליל מציק באוזן הוא כן קיים וכשגודלים שומעים אותו אפילו יותר טוב.

גיל 28, סליחה- התקתוק אומר שאוטוטו 29. היו לי חלומות, נראה לי, אני לא יודעת. איך יודעים? אולי מתחילים לחפש.אני לא יודעת מה לחפש, איך מחפשים בכלל? בסרטים הם לוקחים פנס כובע כזה, הולכים בזהירות, מגששים. אבל רוב הפעמים הם יודעים מה הם יוצאים לחפש, לכן כשהם מוצאים את הדבר שחיפשו, הם יודעים שזה הוא: הצבע, הצורה, המרקם- כנראה מעידים על כך.

וכשיוצאים לדרך ולא יודעים מה לחפש, איך באמת אפשר למצוא?!

האם אפשר להיות אבוד כשאפילו לא צעדת את הצעד הראשון בדרך שלך?

האם אפשר לדעת מה איבדתי ?

למה זה מרגיש כל כך נורא לא לדעת באיזו דרך להתחיל ללכת?

ועוד עם השעון המתקתק המעצבן הזה.

"הם כולם בדרך, הם כולם בדרך ואת לא. לך לא יהיה כלום. הם התחילו לחפש מזמן ואת לא. אז מה אם התעוררת עכשיו? זה לא ייתן לך כלום.. כשאת תמצאי הם יהיו כבר בחלום העשירי שהם מגשימים. דאם איט- הם עכשיו כבר בחלום העשירי. ולהפסיק עכשיו את כל מה שטרחת למענו, זה רק בזבוז. אבל לא טוב לך ולא כיף לך וכל יום את קמה בוכה. את לא מבינה למה את כאן. כשהיית קטנה היה לך חלום. את לא זוכרת מה הוא וקרוב לוודאי שאף פעם לא תיזכרי בו. אבל את זוכרת שיום אחד, ככה הבטיח לך החלום- את תפסיקי לפחד ותהיי מישהי. מישהי מגשימה, מישהי מסופקת, מישהי מאושרת.

אבל את לא. 29. ואת לא. ואני עוד מעט אתחיל לתקתק יותר מהר. ואת לא."

אני לא.

נינט טייב שרה פעם- "רוצה לחזור עד איפה שאפשר, לעיירה קטנה לצחוק ושקט, אז תיקחו אותי מכאן, קחו אותי מכאן..."

איך מוצאים את הדרך למקום שאתה לא יודע איפה הוא נמצא?