פעם היה ילד שישב על נדנדה בודדה בגן שקט וחשב. הוא נהג לעשות זאת כל יום משלוש בצהריים עד חמש בערב.
הוא היה לבד ולא התנדנד, רק ישב.
העוברים והשבים תהו לא מעט מה הסיבה לנוכחותו הקבועה, ומדוע אין הוא מתנדנד. רק יושב וחושב.
פעם היה ילד שישב על נדנדה בודדה בגן שקט ונזכר. הוא נהג לעשות זאת כל יום משלוש בצהריים עד חמש בערב.
הוא בהה בריצפה ונזהר, לא הראה פניו.
פעם היה ילד שישב על נדנדה בודדה בגן שקט ובכה. הוא נהג לעשות זאת כל יום משלוש בצהריים עד חמש בערב.
הוא היה נזכר במה שקרה אז, פעם, לפני שהיה לבד.
פעם היה ילד שישב על נדנדה לבד בגן שקט ושכח. הוא הפסיק להגיע כל יום ולא היה יותר בין שלוש בהצריים עד חמש בערב.
הוא גדל והבין לאן אמא נעלמה, וביקר אותה שם.
פעם היה ילד שישב על נדנדה לבד בגן שקט וחזר. הוא נהג לעשות זאת כל יום משלוש בהצריים עד חמש בערב.
הוא נדנד ילדה קטנה על הנדנדה, הוא קרא לה על שמה.