Give Me Love

אני עדיין מחפשת, עוד לא הגעתי אפילו לאמצע המסע שלי והינה אתה שוב כאן.

למרות כל המרחק שעברתי והזמן שעבר גם הוא, איך שהוא מצאת אותי ואת הכניסה האחורית ללב שלי.

נלחמתי בשדים רבים כל כך כדי לצאת לדרך ואתה מגיע וכאילו מוחק את הכל. מעלים את הרישום והתיעוד של כל מה שהיה ומחזיר אותי להתחלה.

אבל לא להתחלה של המסע, להתחלה שלנו.

לתקופה בה הלכתי אחרייך בעיניים עצומות רק כי היית, אפילו לא נדרשת להתאמץ.

אני הייתי העיוורת שלך, הטיפשה ששמה את כל התכשיטים בקופסא אחת, גלויה,אפילו לא נעולה, ואז מתפלאת שנגנבו.

אם הייתי יכולה להציץ להעתיד אולי הייתי מבינה מי אתה באמת, מה רצית.

אולי לא היית נותנת לך להוליך אותי אחרייך כמו כלבלב אבוד.

אולי הייתי שומעת את כל השקרים מאחורי דברי המתיקות שלחשת לי.

אולי הייתי רואה שכשאתה חיבקת אותי החזקת למישהי אחרת את היד. כמובן אף פעם לא לאותה האחת, תמיד אהבת לגוון.

גם אחרי שגיליתי על כל הבגידות והחטאים שלך התיחסת אלי כאל כסילה, המשכת להכחיש.

לא חשבת שאי פעם אצליח להסתדר בלעדייך אחרי השנה שהעברנו ביחד, שהחיים שלי סבבו סביבך.

אבל אז עזבתי. זה היה קשה בהתחלה.

לא קל ברחובות הקרים. בודד. גשום רוב הזמן.

לאחר כמה חודשים למדתי להסתדר ומצאתי את הדרך שלי, הרמתי את עצמי בלי שום עזרה. במיוחד לא ממך.

אז התחלתי לנדוד אחרי החתיכות שלי שהתפזרו לכל עבר אחרי הגילוי המחריד, המרסק, עלייך.

מצאתי חלק. אחת הייתה שם, במקום שבו התנשקנו בפעם הראשונה.

השנייה קצת יותר רחוקה, הסתתרה בחול שבחוף שבו בילינו שעות רבות כל כך.

השלישית, אבדה אך לבסוף התמקמה מתחת לבגדים שלך שנזרקו מיד לאחר שנמצאה. לא זכרתי שבכלל היו אצלי,ילדה טיפשה.

הרביעית החליטה לטייל, ממש כמוני. שלוש החתיכות האחרות סיפרו לי שביקרה אותן והמשיכה הלאה. חיפשה מקום מיוחד. ידעתי בדיוק איזה מקום מיוחד בחרה. היא כמובן נשארה על גבעת הדשא שבה אמרת לי שאתה אוהב אותי. שקרים כמובן, אבל שקרים יפים שנאיבית כמוני לא ראתה מעבר להם.

החמישית התחכמה ותלתה עצמה ממש היכן שפעם הייתה התמונה שלנו, אז ביום ההולדת שלך, כי לשלי כמובן לא הגעת למרות שהבטחת. 

אבל הזמן עבר ולא מצאתי את שאר החתיכות החסרות. לאן נעלמו הממזרות?

המשכתי לחפש עד היום שחזרת. הן היו אצלך. 

ניסית לשכנע אותי לחזור, אמרת שתעזור לי לחבר את כל החתיכות, הבטחת שלעולם לא תפגע. אבל, מה שווה המילה שלך?

אז שבתי הביתה למקום אליו אני שייכת, חצי שלמה- חצי חסרה. לא התפתתי והקשבתי למילות הדבש שלך.

הסתובבתי והלכתי, השארתי את החתיכות אצלך.

מאז בניתי חתיכות חדשות. הן עוד לא מושלמות והן ממש שונות מהקודמות, אבל אולי זה עדיף.

אולי את השלם החדש שהוא אני, השלם שבנוי מהחתיכות החדשות האלה, לא תדע להקסים כי הרי הן הפכים ממי שהייתי.

יש לי כינוי חדש בפיך. אינני "קטנה" יותר, גם לא "נסיכה", מלכת הקרח קראת לי. אני מקווה שתזכור זאת, כי אותך אני יותר לא רוצה.

הרגע סיימתי שיחה עם חברה קרובה.

השיחה התחילה במשפט כואב כל כך: "אל תלחצי, אבל נראה לי שהוטרדתי מינית."

החברה הזו היא אחד האנשים האופטימיים וטובי הלב שאני מכירה ולשמוע את הפחד בקול שלה כאב לי כל כך במיוחד כמישהי שכבר חוותה את זה יותר מפעם אחת.

כשהשיחה התקדמה והצלחתי להוציא ממנה יותר פרטים גיליתי שבמשך יותר משעה, ידיד ( אם בכלל אפשר לקרוא לו כך) פנה אליה בצורה גסה וברברית וניסה לשכנע אותה לשלוח לו תמונות עירום שלה. אדם שהיא כמעט ולא מדברת איתו מעבר לשיחת חולין שגרתית ומנומסת בחליט שיש לו סוג של נקודת כוח לדרוש ממנה משהו כל כך אינטימי. כל זה קרה אתמול.

היום בבוקר, כך היא מספרת, הוא התנצל וטען כי היה שיכור כאילו זה מתרץ את ההתנהגות שלו ונותן לו אישור או אור ירוק לנהוג כך.

התגובה שלי הייתה שזה לא משנה מה היה המצב שלו, אין לו זכות לפנות לאף אחת ככה ובמשך שעה להמשיך ולהטריד אותה, ממש כמו שלגבר שיכור אין זכות  להושיט יד לחזה של מישהי -בין אם הוא מכיר אותה ובין אם לא- בלי הסכמה ובמיוחד לא לאחר שסירבה.

היא הודתה כי היא מפחדת לפנות להורים או לספר לאנשים נוספים לי משתי סיבות. האחת,היא שהוא מוכר באזור מגוריה והיא לא רוצה לפגוע בו והשנייה היא העובדה שהבטיחה לו שלא תספר.

אחרי מספר דקות של שיחה ולא מעט שכנועים מצידי היא הסכימה לשלוח למדריך שלה הודעה אפילו שהוא כרגע בסמינר ( מה שלבדו צרך לא מעט שיכנועים רק בכדי שלא תחכה עם פנייתה אליו) בקשר ליעוץ ותמיכה.

מתי החברה שלנו הפכה לכזאת שבה לכל אחד, אפילו אידיוט שאפילו תיכון עוד לא סיים, יכול להרשות לעצמו לנהוג בנערות מסביבו בכזאת גסות כאילו היו לא יותר מחפץ? מתי נערות למדו לפחד מקבלת עזרה ויציאה לאור?

היא הייתה צריכה להכנס לבלוג פמיניסטיות באנונימיות, רק בכדי לבקש עזרה מחבורת נשים פלוניות שהפצירו בה שאכן- עברה הטרדה מינית ויש לפעול בעניין!

השנה פנינו אני וחברה אחרת ליועצת וביקשנו שתפעל בשכבה שלנו בנושא הטרדות מיניות. הפנייה הזאת יצאה מאיתנו לאחר שלפחות חצי, אם לא כל בנות השכבה, עברו הטרדה מינית לפחות פעם אחת וחלקנו אף אלימה.

היועצת שלנו החליטה להעביר שיחה על יחסי מין בטוחים (כאילו שאת זה לא ידענו כבר-תודה לך!) והסבירה שככל שמרבים השותפים כך גם הסכנות-נפלא ממש!

איך זה יכול להיות, שמישהי שאמורה להיות דמות חינוכית שתדאג לנו החליטה לשים פס והמשיכה לחיות בלה לה לנד שבה הכל בורוד מסטיק וכולם ברבי וקן?

לפני כשבועיים גבר בשנות החמישים לחייו, עם כיפה על פדחתו החליט לפנות אליי כשהייתי בקבוצה גדולה ואף עם מדריך בוגר בן 20+, ללא בושה. הוא צעד לעברנו ואף נכנס למרחב האישי שלי תוך כדי ששאל "האם יוכל להכיר אותי יותר לעומק?". אני כמובן התרחקתי ממנו במהירות והמדריך פנה אליו באיומים שיתרחק אחרת יזמין משטרה, אולם הוא ניסה את מזלו פעם נוספת כשהייתי לבד. גם בפעם הזו התרחקתי ממנו ואיימתי.

וזו לא הייתה הפעם הראשונה שחוויתי על בשרי הטרדה מינית. גברים ניסו לשכנה אותי להכנס למכוניתם עם סיפורי רקע מופרכים כמו סוכנויות דוגמנות  וכ'ו. בחור שגר ברחוב שלי נישק אותי בכוח. במשך כל ערב יום האצמעות אנשים זרים, נשים כגברים, הרשו לעצמם לעבור ולצבוט את ישבני, להפליק לי, לאחוז במותני, לנסות ולכוון את ידיהם הסוטות לשדיי ואחד אף ניסה למשוך ולהצמיד אותי אליו בכוח גם כשנלחמתי וסירבתי בבירור. למזלי הייתי עם קבוצת חברים שכללה גם ידידים שלא שתקו לעומת אנשים מסביבנו. מאות אנשים עמדו מכל הכיוונים בהופעה ולא טרחו לעזור לי גם כשצעקתי "לא! עזוב אותי!".

יש לי רק משהו אחד להגיד על זה "זה הזמן להתעורר הבית מפורר, נצא מהחורים ביחד די להסתתר, תרימו את היד תפתחו את הפה, מול כולנו אין סיכוי שהם יחזיקו עוד הרבה." - זמן להתעורר, הדג נחש.

הגיע הזמן שנפסיק לשתוק. בין את פמיניסטית או לא, גבר או אישה, נוער או בוגרים אנחנו חיים במציאות שבה הטרדה מינית זה מקובל ואנשים עומדים מנגד ונותנים לזה במה.

גברים, תחשבו על זה ככה - אתם רוצים שהבת שלכם תעבור את אחת החוויות שלי ואנשים ישתקו? יבהו במחזה? או שאולי יפעלו ויעזרו לה?

ונשים- אל תתנו לזה לעבור בשתיקה! אם מישהו מחליט שיש לו אמירה על מה יעשה לגוף שלכן תגידו לא, תלחמו ובשום פנים ואופן אל תתנו לחברה לדכא אתכן ולהכריח אתכם לסתום. יש לכן תפקיד חשוב ודרך הפעולה תמנעו את העתיד הזה ואת הטראומות האלה מאחרות.

כיום כל אישה חווה הטרדמה מינית לפחות פעם אחת בחייה. בואו נוריד את הסטטיסטיקה ל-0.

*עריכה: וואו.לא מאמינה שהגעתי למומלצים. תודה רבה!