חלמתי היום איזה סיוט הזוי שכשהתעוררתי ממנו די נכנסתי להתקף כזה והייתי בפאניקה. זה תמיד קורה לי... אוף. ומשום מה אני זוכרת אותם לנצח. אני זוכרת כמעט כל סיוט, במיוחד האלה שהופיע המון לילות ואפילו שנים ברצף, או חלומות שהופיעו פעמים ספורות או פעם אחת אבל גרמו לי להתעורר באמצע הלילה בצרחות. 

וכשאני חולה הסיוטים די זהים אחד לשני.

אוף. למה אי אפשר לא לחלום.

בהתחלה לא רציתי לצאת, בסוף היה די נחמד כי לא חשבתי שאנחנו נוסעים לשם אלא למקום אחר מחוץ לעיר בכלל...

אחד הדברים שאני שונאת בסדר פסח (חוץ מכל החלקים לפני שולחן עורך, כמו רובינו מן הסתם) זה לקרוא. אנחנו קוראים ברצף (אנחנו אפילו לא עושים את זה משפחה, אנחנו עושים את זה כמה משפחות מצומצמות ביחד ומדי פעם מביאים איזה סבא או סבתא, לא מבינים חצי מההגדה ובקושי מצליחים לקרוא אותה והמבוגרים בכלל עם הגדות ברוסית חחח), ואני שונאת לקרוא בציבור כמו די לעשות כל דבר שידרוש מאנשים להסתכל עלי לא להשתתק סביבי. בקיצור לא רוצה תשומת לב כזאת (חוסר ביטחון עצמי?). אז פעם אחת פשוט הלכתי לשרותים, ובפעמיים האחרות ניצלתי כי היה צריך לקדש או לשיר וכו'...

והייתי צריכה לשחק באיזה משחק עם ילד חמוד בן 7 כי אף אחד לא רצה לשחק איתו והוא ממש רצה לשחק במשחק החדש שקיבל אבל היה כיף :) והוא חפר לי על כדורגל חחח.

אחותי לימדה אותי מיליון מילים ביפנית כי אמרתי לה כל מני מילים ביפנית שאני יודעת, אבל אני סנילית אז אני לא זוכרת מה היא אמרה לי חוץ מאוקסה (=אמא).

הגעתי למסקנה שאני שמנה ומכוערת. לא יודעת למה אומרים לי שזה מתאים לי וזה מתאים לגזרה שלי וזה ממש יפה עלי... וגם שאני בתת משקל.

אני באמת שמנה. או לפחות עוד מעט אהיה שמנה. לדעתי האידיאל זה 35. 

יצא שזה מה שאני שומעת עכשיו- (ולמה אני יודעת את המילים של השיר הזה או בערך של מיליון שירים שלהם בעל פה?!) 

עד שכותבים פוסט שומעים מלא שירים, כי זה נצח לכתוב פוסט ^_^