ביקרתי את סבתא וזה היה נוראי. היא נפלה בפעם המיליון בערך השנה, והגיעה בפעם המיליון בערך לבית חולים בחצי שנה האחרונה... היא לא הייתה כ"כ מסוממת במשכחי כאבים, ומצבה היה טוב יחסית כי היא אכלה ושתתה ולא ישנה (ההפך ממה שעשתה אתמול, התנהגה כמעט כמו צמח), והיא זכרה אותי ואת אבא וזכרה את אחותי והכל ואז התחילה להתדרדר, הייתה בטוחה שהיא ב"ממשלה החדשה" כי היא חשבה שעזבנו לשם והיא התחילה להגיד שחבל שאבא איבד בגלל המעבר את העבודה ואיפה אנחנו גרים ושהיא צריכה לעבוד (לא הבינה שיש לה פנסיה והכל) ושלאבא שלי יש אחות (אבא שלי בן יחיד, כנראה היא התכוונה לאמא שלי - אשתו), והיא שכחה שלקרובת משפחה-חברה שלה (סבתא שלי, כי זאת שבבית חולים היא סבתא-דודה כזאת אבל בשבילי כמו סבתא) היה התקף לב לפני כמה חודשים, ובקיצור ממש רציתי ללכת משם ואני ממש לא רוצה לחזור לשם שוב. כשהיא תחזור (אם היא תחזור) אז אלך לבקר אותה. אחרת לא רוצה. היא גם ללא הבינה אם היא בישראל, בעיר שאנחנו גרים בה. זה היה נורא... אוף. לא רוצה יותר ללכת לבקר שם. לא ידעתי איך להסביר לה הכל, אם לזרום איתה, לא הבנתי אותה - על מה היא מדברת? שו מדינה חדשה בראש שלה?? מה יש לה גודאמיט???

ראיתה אותה כבר מספיק פעמים מסוממת ממשכחי כאבים ולא מבינה איפה היא, אבל כמו שאומרים ברוסית- עכשיו כבר לגמרי "עף לה הגג מהראש"...

גאד אני לא יודעת מה טוב יותר, שהיא תישאר במצב הזה (טפו טפו טפו לא עלינו), תהיה צמח (טפו טפו טפו לא עלינו), תחלה באלצהיימר  (טפו טפו טפו לא עלינו) או אממ... נו, אתם מבינים, ההכי גרוע... קיצר שכל זה לא יהיה אמן טפו טפו טפו לא עלינו חמסה חמסה חמסה נאמר אמן, ואני לא אחת שמאמינה בכל האמירות החסרות פואנטה האלה...

אוף.