הייתי וברחתי

קח את הזמן ותגיד לי מתי אתה חוזר

טסת על מטוס, ארצות רחוקות,

את טעם שפתיי האם אתה זוכר

מה אתה תעשה כשתילכד בין קוריי,

ואני אוכל אותך, זבובון קטן עקשן

קח את הזמן, ותגיד לי,

עד מתי תברח מהקסם הנשי העצום שלי

מה תעשה בלי בחורה שתלטף לך את הזנב,

ותלחש לך כמה אתה טוב וכמה היא רוצה

מה אתה תעשה כשתילכד בין קוריי,

ואני אוכל לך את הלב, גבר גברי מצ'ואיסטי לכאורה,

שחושב שהוא לא צריך אישה

אתה תצנח לתוך סבך ערוותי כמו חרק שהלך לאיבוד,

ואני אוכל אותך עם הפות שלי, אתה לא תדע מאיפה זה יבוא לך

אתה תשתגע, אתה תתמכר ותרצה עוד,

תגיד תודה על כל הסבל, ותתחנן לעוד, ואני כמובן אתן לך,

גבר גברי לכאורה, זבובון עקשן

אז מתי אתה חוזר? אני עצובה ובודדה בלעדיך,

כמהה לך בימים ובלילות, אוהבת אותך,

אתה אהובי היחיד.

קילפתי את התפוז

התפוז היה קשה מאוד בקליפה שלו,

מוגן

גם מסוכן, למי שיזרקו אותו עליו

תפוז טוב, אמרתי לו,

אתה כל-כך יפה ובשל, זמן לקלף אותך

קילפתי את התפוז,

חשפתי את הרקמות הרכות הנוזליות שלו

עכשיו הוא כבר לא מהווה איום,

עכשיו הוא פגיע, רך, כמעט נוזלי

עכשיו אני יכול לעשות בו מה שאני רוצה,

כל אחד יכול,

כמו למעוך אותו בין האצבעות.

>>>>>>>>>>>

ג'ירפה זה מוזר.

>>>>>>>>

העט שלי זז בעצמו! או שזו הייתה אשלייה מטריקסית מוזרה.

מתי זה היה ששתקתי למרות שאת צעקת

מתי זה היה כשבכיתי, ואף אחד לא ניגש

מתי זה היה שהשלכתי כוסות זכוכית מבעד לחלון אל הכביש

מתי ספרתי את אבני המדרכת, חיפשתי צבעים בכתמי שמן

מתי צרחתי שזה לא יכול להימשך

מתי הבנתי שהכול באשמתי, רק באשמתי,

שלא ידעתי להדוף רוחות רעות ולשחרר את עצמי

מתי הבנתי שאני גם לא יכול להדוף ולשחרר,

אלא רק למצוא בועות אוויר כדי לנשום,

מפעם לפעם.

כוס קפה חזק ומתוק, עם עוגיית תמרים

היא אמרה שהיא לא אוהבת, אז היא הולכת

יחף על הרצפה, מדליק את המזגן

היא אמרה שהיא רוצה הרפתקאות

זמן של לפני ערב, השמיים יורדים

פתאום היא החליטה שהיא אוהבת נשים

הילד שלנו הקטן בוכה, שואל לאן אימא נעלמה

אימא הלכה לעבודה, תקנה לעומרי מתנה,

תחזור בעזרת השם רק עוד שנה

שוקו קר ומתוק עם כפית סוכר, ועוגיית שקדים ותמרים.

חיים שלי, מה עשית לי,

קברת אותי ליד החצר תחת עץ הברוש

שמיים שלי, מה עשיתם לי,

הפכתם אותי דומה יותר לאפר מאשר לזכוכית

וכל היום אני מחפשת את האיש ש -

לימד אותי להתקשר אל הבריאה

הוא שוכן במבואות הכפר, ליד עץ הנדנדה

ידיי עטופות סבל, ואין לי מנוחה

אנשים-עכבישים מסתתרים בכל פינה,

אין להם תקנה

הם אוכלים קונפטי,

הם אחוזים אימה

בלתי אם הגעתי למקומות לא לי בשביל החלב

מצמצמת את עצמי לנקודה בחלל למען רווחת הכלל,

האם אלו הכוחות שנועדו לי?

הם זורמים כמו צדפים על פני גלים עצלים

משתרשים ברוח,

מביעים נקודות כאב זעירות של התנזרות מחיי שפע

אני מצילה על עיניי בידי כנגד השמש,

רואה זהרוריים של אהבה שבורה מנצנצים במרחב

אני הולכת לשם

רגליי סוחבות אותי, יחפה ואבלה

אני הולכת למצוא את עצמיותי ששכחתי מזמן

בעיניי דמעות אבל, דמעות שמחה, חסד, כאב ואהבה,

אני רוצה! אני רוצה!

יש לי את כל הסיבות שבעולם ללכת אל הנהר הסוער,

ולנסות לחצות אותו, כדי להגיע לצד השני

אני לא אוותר הפעם, אני אלך עד הסוף

גביעים בהם יצקתי את האהבה,

הסבון והדמעות, הצחוק והבכי,

אני לא רוצה לבכות עוד

אני רוצה את עצמי

האם זהו הסוף, או ש-מה התחלה?

האם זו התחלה חדשה שבאה אחרי הסוף

נברתי במעמקי אוצרות אבודים, העלתי חלודה רקובה

דמעות לא יכשירוני ללילות אבודים,

דמעות יצילוני

ככנפיי דימיון מתעתע על כנפיי השכינה,

בו בוערת היצירה

זאת ביקשתי ולא עוד,

כל מה שהיה לי,

במשך אלפי שנה

רק אני יודעת את כאב הנתינה ללא תמורה

רק אני יודעת איך אבן מרגישה

וזהו מסע שאין לו סוף

אז באתי, הנה אני כאן, אני מוכנה

למדוני, ברכותיי,

ואשיב לכם בתמורה.

>>>>>>>>>

5

היא הייתה גמורה אחרי מרתון זיונים שנמשך שעות

קיבלתי אותה בפנים מוארות, והכנתי לה נקטר פירות

היא שתתה כאילו לא שתתה שעות,

ואז התקלחה במים פושרים כאילו טיילה במדבר שעות

ישבתי איתה, סיפרתי לה את השתלשלות האירועים במשך שעות

היא הקשיבה בתשומת לב במשך שעות,

ואז בכתה כאילו אגרה כאב של שעות

אמרתי לה שהמצב הזה לא יכול להימשך עוד,

וש-כל מה שנשאר לי לחיות זה רק מספר שעות

היא אמרה שתעשה ככל שביכולתה להנעים את זמני במשך השעות שנותרו

אני נשארתי המום, לא ציפיתי לכזה רוחב לב מצדה

היא ידועה בחוגים מסוימים כמי שיכולה לענות בן-אדם שעות,

ולפני זה לתכנן את מסכת העינויים שהוא יעבור במשך שעות

לכן חייגתי לבולשת ונתתי להם מידע שקרי במשך שעות,

כדי שיהיה לה זמן לברוח ולהציל את עצמה במשך שעות

הם לא טיפלו בתיק במשך שעות,

ואני גססתי לי לאטי בזמן שהיא בורחת במשך שעות,

עד שהלכתי למקום בו אין שעות.

היא השתינה בגן

בין השיחים

כשחיוך מופרע על פניה,

קצת נבוך

ושיערה הבלונדי יורד על עינייה

היא השתינה בגן

כאילו היא מורדת

היא הביטה אל אחד הבניינים הגבוהים,

וראתה מישהו מביט בה,

היא צחקה.